לגיטימיות מול חוקיות לפעמים בוויכוחים סוערים סביב טקטוניקה חברתית מוצאים פנינים אמיתיות שמחזירות את האתיקה למרכזו של שיח פוליטי שאיבד את המצפן של השכל הישר. כאן סטודנטית צעירה ("שמאלנית", היו מוסיפים משתפי הכוח) מציבה במקומה בצורה מבריקה נציגה של ה"מקרון" שהטילה על תנועות התיכון וה-17 באוקטובר. חוקיות המדינה אכן יכולה להתנגד ללגיטימציה של דרישות עממיות או אפילו ייצוגיות. אך כיום, בבוז סמכותני אלים יותר ויותר, המעצמה המרכזית מוצאת מחסה מאחורי חוקיות שהיא הראשונה לרמוס כדי להגן על האינטרסים שלה, הפריבילגיות שלה והמערכת הפיננסית והאידיאולוגית שהיא מייצגת. אפודים צהובים, פנקסי תלונות, משאלי עם ואפילו בחירות לחקיקה! בכל פעם מתעלמים מהקול של העם, מבזים אותו, מעליבים אותו, ובסופו של דבר דוחפים אותו, כדי להישמע, להפגנות אלימות יותר ויותר. ב-1990, גם הפגנות בתי הספר התיכוניים טופלו בשוליהן על ידי עושי צרות א-פוליטיים ותחת מבט שותף של רשויות אכיפת החוק או ליתר דיוק של כוחות אי-סדר, מרגשים ומאפשרים כל פעולה שעלולה להכפיש או במקרה הרע להסיט את תשומת הלב מהתנועה החברתית. כיום האסטרטגיה הממלכתית הזו גרועה יותר ובלתי מוגבלת, מכיוון שהבינוניות הפוליטית היא כזו שהכוח לא יכול עוד לשלוט אלא באמצעות אלימות משטרתית ושיפוטית מנורמלת. ככל שהנסיכים החדשים הללו מצנזרים, מכים וכלואים אזרחים (תוך שהם משאירים לנפשם פוליטיקאים מושחתים, עושי צרות ופדופילים), כך הם יעוררו את הכעס הלגיטימי של עמים שכמו הסטודנט הזה יש להם זיכרון של מאבקי עבר. הנבלים הללו השולטים בצרפת צריכים לקרוא מחדש את הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789, שלטענתם הם התוריפים שלה עד כדי שילובה בגוש החוקתי הצרפתי, שכן היא קובעת את העיקרון הזה מסעיף 2 שלה:.

לגיטימיות מול חוקיות לפעמים בוויכוחים סוערים סביב טקטוניקה חברתית מוצאים פנינים אמיתיות שמחזירות את האתיקה למרכזו של שיח פוליטי שאיבד את המצפן של השכל הישר. כאן סטודנטית צעירה ("שמאלנית", היו מוסיפים משתפי הכוח) מציבה במקומה בצורה מבריקה נציגה של ה"מקרון" שהטילה על תנועות התיכון וה-17 באוקטובר. חוקיות המדינה אכן יכולה להתנגד ללגיטימציה של דרישות עממיות או אפילו ייצוגיות. אך כיום, בבוז סמכותני אלים יותר ויותר, המעצמה המרכזית מוצאת מחסה מאחורי חוקיות שהיא הראשונה לרמוס כדי להגן על האינטרסים שלה, הפריבילגיות שלה והמערכת הפיננסית והאידיאולוגית שהיא מייצגת. אפודים צהובים, פנקסי תלונות, משאלי עם ואפילו בחירות לחקיקה! בכל פעם מתעלמים מהקול של העם, מבזים אותו, מעליבים אותו, ובסופו של דבר דוחפים אותו, כדי להישמע, להפגנות אלימות יותר ויותר. ב-1990, גם הפגנות בתי הספר התיכוניים טופלו בשוליהן על ידי עושי צרות א-פוליטיים ותחת מבט שותף של רשויות אכיפת החוק או ליתר דיוק של כוחות אי-סדר, מרגשים ומאפשרים כל פעולה שעלולה להכפיש או במקרה הרע להסיט את תשומת הלב מהתנועה החברתית. כיום האסטרטגיה הממלכתית הזו גרועה יותר ובלתי מוגבלת, מכיוון שהבינוניות הפוליטית היא כזו שהכוח לא יכול עוד לשלוט אלא באמצעות אלימות משטרתית ושיפוטית מנורמלת. ככל שהנסיכים החדשים הללו מצנזרים, מכים וכלואים אזרחים (תוך שהם משאירים לנפשם פוליטיקאים מושחתים, עושי צרות ופדופילים), כך הם יעוררו את הכעס הלגיטימי של עמים שכמו הסטודנט הזה יש להם זיכרון של מאבקי עבר. הנבלים הללו השולטים בצרפת צריכים לקרוא מחדש את הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789, שלטענתם הם התוריפים שלה עד כדי שילובה בגוש החוקתי הצרפתי, שכן היא קובעת את העיקרון הזה מסעיף 2 שלה:.