חיי אדם יקרים
מתוך הספר "דברי המורה הכל-טוב שלי".
הבודהיזם אומר שקשה להיוולד כבן אדם כמו שקשה לצב עיוור, שמגיח אחת למאה שנים, ליפול לתוך עול שמתנדנד באוקיינוס.
אנו מבלים את החיים הנדירים הללו במרדף אחרי מה שאנו מכנים אושר. אבל לעתים קרובות מאוד מתברר שאושר הוא רק סוג של סבל מותנה. נוחות, אוכל והצלחה נראים אמינים, אבל כל זה ארע.
יהלום, כוח וידע הם כלום לעומת ההזדמנות לתרגל את דרך המודעות, התעוררות פנימית ושחרור מהסבל).
אם יש הבנה אבל אין יישום, התכשיט נשאר ללא שימוש.
האם אתה משתמש בחיים האלה או מבזבז אותם?
לוטוס הודי