חמש לולאות נפשיות ששומרות אותנו ברצועה חבל. רחמים עצמיים אינם רחמים, אלא גאווה נסתרת: "איך קיבלתי, כל כך מי…

חמש לולאות נפשיות ששומרות אותנו ברצועה חבל. רחמים עצמיים אינם רחמים, אלא גאווה נסתרת: "איך קיבלתי, כל כך מיוחד, חיים כאלה!" גם רחמים על אחרים לא עוזרים, אלא רק מחזקים את חולשתם. אל תבלבלו בינה לבין חמלה, יש בה כוח, לרחמים יש חולשה. דכדוך. כשאנחנו עצובים ומוותרים, זה לא עומק, אלא אותה אובססיה עצמית. "אני לא משמעותי", "לא אצליח" - זו אותה אגוצנטריות, רק הפוך. פחד. הכי עיקש ומוכר מילדות. אנחנו מפחדים מאובדן, כאב, מוות, גינוי. מתוך פחד, אנו נאחזים במשהו שייעלם במוקדם או במאוחר. כל עוד הוא שולט בנו, לא יהיה חופש. בושה. כשאנחנו מסתירים את עצמנו בביישנות, לא מאמינים בכוח שלנו, מפחיתים מערך המהות שלנו, אנחנו מוותרים על עצמנו. זו לא צניעות, אלא סוג של הכחשה של הטבע האמיתי של האדם. סלידה. זה לא קשור להיגיינה. מדובר בגועל פנימי כלפי משהו או מישהו, כאשר אנו שמים את עצמנו מעל. התגובה הזו היא עוד חבל שמושך אותנו למטה. היפטרות מה"לולאות" הללו היא הדרך אל החופש, אל העצמי האמיתי שלך, ללא פחד, אשמה ושקר. לוטוס הודי