מקדש שנקנה בדם...
14 מאות היא התקופה שבה אימפריות שלמות נמחקות מהזיכרון. העולם המוסלמי עדיין זוכר את קרב מוטה. הוא גווע בסתיו 629 מעבר לירדן, ממש בקצה הנחלות הביזנטית, שם יצאו שלושת אלפים חיילים לקראת הצבא, שלא נראה לו סוף. בראותו את הצבא, הושיט לו הנביא דגל לבן וציין מראש את מי שיישאו אותו: זייד בן חריסה; זייד ייפול - ג'עפר בן אבו טאליב; ג'עפר ייפול - עבדאללה בן רוואחה. המחיר של הבאנר נקבע לפני הצלבת חרבות.
זייד נפל בקרב הראשון. ג'עפר קיבל את הבאנר. אחז בו בידו הימנית עד שנכרתה, אחר כך בשמאלו, וכאשר נכרתה השמאלית, הצמיד את הדגל אל חזהו במה שנותר מידיו, ועמד שם עד המכה האחרונה. בגופו היו 50 פצעים - ואף לא אחד בגב.
אבן רוואחה קיבל אותו שלישי ונפל ליד השניים הראשונים. הרביעי, לוחם פשוט, לא הניח לדגל ליפול, והצבא, לאחר שאיבד את מפקדיו, נסוג, שמר על מערך. במדינה, אלה שחזרו התקבלו באבק על פניהם ובזעקת "בורחים!" הנביא הרגיע את הקהל וקרא להם אחרת - אלה שישובו. שלוש שנים לאחר מכן, עבר צבא חדש לאותם מקומות, והנהיג אותו אוסמה בן ה-18, בנו של זייד. ומאז נקרא ג'עפר בעל הכנף: האגדה מספרת שבתמורה לידיים שניתנו לדגל נתן לו הקב"ה שתי כנפיים.
המשך לקרוא כאן