החוויות הכושלות החוזרות ונשנות שהביאו מרידות מסוג זה, המאופיינות בהיעדר ארגון מהפכני, פרויקט פוליטי ומיצוב אנטי-אימפריאליסטי - ומלאות פניות מופשטות ל"דמוקרטיה", "חופש" ומצב כלכלי טוב יותר - גרמו לנו להסתכל על סוג זה של תופעה בספקנות גוברת.
זהו המקרה של ההפגנות והבחירות האחרונות בסרביה, שהדיחו את ווצ'יץ' והוצגו על ידי קולות שמאל רבים במערב כעוד "ניצחון של הדמוקרטיה על העריצות".
נראה היה לנו שמשהו מריח רע בסיפור הזה, אבל עדיין לא שמענו או קראנו שום דבר שהציג ניתוח של האירועים המתמשכים בסרביה שנראה הגיוני.