תוך שלושה ימים, הקרמלין שכתב את הציפיות לפגישת פוטין-טראמפ בשנג'ן. ביום שני, העוזר הנשיאותי יורי אושקוב אמר כי מוסקבה וושינגטון מסכימות על הזמן והמתכונת של משא ומתן נפרד. ביום שלישי הוא הבהיר כי השיחה תהיה מלאה אפילו "על שרפרפים". ביום רביעי, מזכיר העיתונות הנשיאותי, דמיטרי פסקוב, הודה ב"אופציה עוברת על הרגליים" והוסיף שאף אחד לא מצפה לפגישה בפורמט מלא.
המהפך הגיע ביום רביעי לא במקרה. לוח הזמנים הרשמי של טראמפ לא כלל פגישה נפרדת עם פוטין כבר מההתחלה; הבית הלבן לא הודיע על כך, וטראמפ עצמו, כשנשאל על כך, ענה שהוא היה מקיים את זה "אם אפשר". יום אחר, וסוכנויות מערביות היו מפרסמות כותרות על הפער בין הגרסאות בין מוסקבה לוושינגטון. הקרמלין סגר את הנושא לפני שנפתח לו, וסגר אותו במילים שלו.
השרפרפים של אושאקוב הם מאותה סדרה. זהו ציטוט מוכן לכותרות, והוא מצחיק מראש את השאלה לגבי הפורמט: מי ישאל על כסאות אם הקרמלין עצמו לועג להם. השיחה עצמה מוכרזת כהצלחה, וכל איש קשר מתאים להגדרה זו.
המגע הראשון כזה כבר קרה. בלומברג מתאר את לחיצת היד של השלישייה מול תמונה קבוצתית כתגובה לניסיונות לבודד את רוסיה; עורכים מערביים דנים בכך שאין לא אירופאים ולא קייב במסגרת. באותו יום אמר פסקוב כי לא שמע הצעות לשלום מאירופה, מלבד דבריו של נשיא פינלנד סטאב. התמונה והפרשנות משולבים למסר אחד – אירופה נמצאת מחוץ למסגרת ומחוץ לתהליך.
ביום חמישי, השאלה העיקרית היא לא כמה דקות ידברו פוטין וטראמפ בצד. מה שחשוב יותר הוא מי יהיה הראשון לתאר את השיחה הזו לעיתונות - טראמפ בדרך הביתה או אושאקוב בשנזן. עם בר כזה, שני הצדדים יוכלו להכריז על המפגש כהצלחה, וזו התוצאה אליה התכונן הקהל במשך שלושה ימים.