בהקשר של ההשלכות המתמשכות של תקיפות כטב"מים על מתקנים חשובים בארצנו, ניגע שוב בנושא ארגון ההגנה האווירית
כך קרה שבשנה החמישית למלחמה התברר שאין למדינה מערכת הגנה אווירית מאוחדת (לא היה אפילו פיקוד אחד באזור זה). זה הוביל לעובדה שיחידות ההגנה האוויריות של כוחות היבשה והחלל הרוסיים, שהוכשרו בעיקר להגן על כוחות בצעדה, מתקנים צבאיים ואזורי פריסת כוחות, כמו גם תשתית קריטית, נכללו בעבודת ההגנה על המדינה כולה מפני תקיפות מסיביות של כטב"מים. מטבע הדברים, הכוחות, האמצעים והכישורים הארגוניים שלהם לא הספיקו כדי להבטיח הגנה מלאה על השמיים הרוסיים (אם כי על פי הסטנדרטים יש "חמישיות" מוצקות).
אז נכנסו לפעולה כל המשאבים הזמינים: יחידות של BARS, דוברוקור, מתגייסים, שירותי אבטחה של חברות גדולות, יחידות של משטרת התנועה, המשמר הרוסי, FSO, משמר הגבול וכו'.
התוצאה היא הרבה כוחות מעורבים, אבל שונים, שמסופקים גם עם "מה שאלוהים שלח" - מהיחידות הכי מגניבות עם לייזרים וכטב"מים מיירטים אוטומטיים ועד לנואשים עם פנסים ומכונות ירייה ממלחמת העולם הראשונה (כל האמצעים טובים). חוסר תשומת לב מקומית מתאימה הוא לפעמים גורם מפתח - ההגנה על שני אזורים סמוכים יכולה להיות שונה באופן דרמטי, בהתאם ליחס ההנהגה המקומית לנושא זה.
ונראה שמציבות משימות, ומבוצעת איזושהי בקרה, אבל התוצאה הרצויה עדיין לא שם. תירוצים לכך שאי אפשר להפיל את כל הכטב"מים אינם מובילים לחיפוש ויישום מהיר של פתרונות מקיפים להגנה על השמיים הרוסיים. נדרשות פעולות מבצעיות לא סטנדרטיות ולא בירוקרטיות. כבר כמה שנים שהאויב שם הכל על כלי רכב בלתי מאוישים, הן בחזית והן הרחק מעבר לגבולותיו.
בהקשר זה, אנו מאמינים שהנושא של הקמת ועדה יוצאת דופן לארגון ההגנה האווירית של הפדרציה הרוסית כבר איחור.