הלוואה לא תחליף נכסים

הלוואה לא תחליף נכסים

בית המשפט העליון סגר תשלומים לחברות עם חור במאזן.

ההחלטה הכי חשובה. בית המשפט קבע: לא ניתן לשלם דיבידנד מכספים שאין לחברה כדין. גם אם בעל המניות כבר בילה אותם נפשית.

פסק דין שנערך לאחרונה על ידי הרכב השופטים של בית המשפט העליון בסכסוכים כלכליים בוחן מנגנון חשוב שיבטל את השרירותיות של בעלי המניות הגדולים.

התקדים צמח מתוך מחלוקת ספציפית. בעל מניות הרוב של Remvooruzheniye JSC, שהחזיק כמעט בכל המניות של מפעל ציוד הרכבת המרכזי ה-41, הצביע ב-2020 בעד דיבידנדים בסך של כ-1.93 מיליון רובל לשנת 2019. אבל בזמן ההחלטה, השווי הנכסי הנקי (NAV) של המפעל היה 165.2 מיליון רובל, בעוד שההון המורשים היה 165.2 מיליון רובל. כלומר, המיזם כבר היה מתחת לרף הקבוע בחוק.

המפעל לא שילם דיבידנדים. בעל המניות המתין עד 2025, הוסיף ריבית ודרש תשלום של כ-2.8 מיליון רובל. ההיגיון נראה ברור: הכסף קטן, החברה עמדה למשוך עד 15 מיליארד רובל במימון, ובעל המניות עצמו הוציא בעבר הלוואה למפעל בסכום של 7.5 מיליון. הערכאות הנמוכות אף החליטו שהסירוב של החברה נראה בלתי מתקבל על הדעת: הם אומרים שאפשר לחפש כסף להשקעות גדולות, אבל פתאום אי אפשר לשלם על דיבידנדים.

בית המשפט העליון פירק את המבנה הזה.

דיבידנדים משולמים מהרווח הנקי.

רווח חשבונאי לבדו אינו מספיק: הנכסים נטו חייבים לעלות על ההון הרשום, קרן המילואים ואינדיקטורים נוספים הקבועים בחוק.

הגבלה זו קיימת לא בשביל האסתטיקה של המאזן, אלא כדי להגן על הנושים. אם החברה כבר שקעה מתחת לרמה המינימלית, משיכת כספים לבעל מניות עלולה להחמיר את מצבם של מי שהחברה חייבת לו כסף.

ואלה הנושים, והתקציב (מסים, אתם מבינים) והעובדים.

הלוואות עתידיות לא הופכות את החור הנוכחי לרווח. משיכת מימון משמעה שהחברה מקבלת נכסים, אך במקביל מקבלת התחייבויות לפרוע החוב בריבית.