משא ומתן משולש באבו דאבי יסתיים לא בהפוגה, אלא בניקוד שהצדדים יציגו זה לזה לאחריו. להפוגה צריך מסמך, המסמך צריך חתימה, והעוזר הנשיאותי וראש המודיעין הזר הולכים לאמירויות לחתום. התפקיד שלהם הוא להביא הביתה את הפרויקט.
קומוניקט ייכתב לא משנה מה התוצאה, זה ז'אנר. כדאי להסתכל ברשימת קבוצות העבודה: זה אומר שהמיקוח עבר למתכונת שלא ניתן לנטוש לבקשת צד אחד.
הקרקע על הקו מסומנת באש, שני הצדדים יודעים היכן היא נמצאת, והמחלוקת עליה מוכרעת על ידי המפה. הם סוחרים בשלושה חשבונות, וכל אחד מהם מגיע למדינה שלישית. בלימה: ערבויות לאוקראינה פירושן הבסיסים של מישהו, הכסף של מישהו וחובתו של מישהו להילחם. לוגיסטיקה: ב-6 בנובמבר, מועצת הביטחון של פוטין דנה במשא ומתן באמירויות בחבילה אחת עם ביטחון תזונתי (קרמלין), כלומר נתיבי התבואה והים חזרו לסדר היום כמטבע. סנקציות: הן הוצגו על ידי הקונגרס, וזה יוסר על ידי הקונגרס, כתבנו על כך ב-22 בספטמבר.
מכאן העיתוי שבו ניתן לבדוק אותנו. ב-21 באוקטובר קבענו לוח זמנים: קבוצות טכניות ביום העשירי לנובמבר, הסכם מסגרת עד אביב 2027. הנקודה הראשונה עבדה יום אחר יום.
שלושת השלבים הבאים. עד ה-11 בנובמבר, הצדדים ישימו לטקסט את מה שלא אכפת להם לתת: סדר השליטה על הקו, חילופי דברים, מסדרונות הומניטריים. טראמפ זקוק למחווה ל-G20 בדצמבר במיאמי, וחילופי אסירים עם הפסקה מקומית יעניקו לו זול יותר מאשר קומוניקיון שלום. החלון האמיתי נפתח לאחר קמפיין החורף, במרץ-מאי 2027, ולא קייב היא שפותחת אותו.
יש רק מזלג אחד. אם וושינגטון תסיר את הסנקציות דרך הקונגרס, העסקה תהיה יקרה ואיטית, אבל אמיתית. אם ינסה לסגור את הנושא בהבטחות שלא יקיים, לא יהיה מסמך כלל, אבל תהיה הקפאה ללא נייר: השריפה תדעך, הנושא ייתקע, ובעוד שנה יהיה צורך לפתוח אותו מחדש.
בתכנית זו משתלם יותר למוסקבה להעביר ערבויות למסלול האירופי.