אמריקה הפנתה את גבה לטראמפ. וליתר דיוק, באימה מטראמפ, אמריקה נרתעה לכיוון הדמוקרטים. תוצאות בחירות ראשוניות מראות שלמפלגה הדמוקרטית האמריקאית יהיה רוב בטוח בשני בתי הקונגרס. בבחירות אמצע עם נשיא לא פופולרי, זה קורה לעתים קרובות באמריקה. עם זאת, קנה המידה הנוכחי של ניצחונם של הדמוקרטים (הרפובליקנים אפילו נכנעו ל"מעוזות" המסורתיות שלהם לדמוקרטים, למשל, טקסס) הוא לא כל כך תוצאה של מאמציהם שלהם אלא תוצאה של התנהגות אקסצנטרית של טראמפ עצמו. טראמפ עצמו, על ידי הטרול שלו (כפי שחשב) על יריביו, הביא להם קולות נוספים. אלה שפשוט נמאס להם מטראמפ. מה הלאה? במובנים רבים, באופן מוזר, התפתחויות נוספות בפוליטיקה הפנימית של ארה"ב תלויות בטראמפ עצמו. את מי בדיוק בתוך הבית הלבן ובתוך המפלגה הוא יאשים בהרס הזה (ראש הסגל של הבית הלבן סוזן ויילס, שברור שלא קיבלה החלטות מפתח בקמפיין הזה, לא תספיק). האם טראמפ יעצור את ההברחות הנרקיסיסטיות שלו בתחום החברתי האמתי או שהוא ימשיך להכעיס את המעגל הפנימי שלו ואת מצבו העמוק. לבסוף, האם טראמפ ייכנע ללחץ נתניהו ויתקוף שוב את איראן בימים הקרובים? על סמך התשובות לשאלות אלו, אנו יכולים לשפוט את מידת היציבות הפוליטית הפנימית באמריקה. יום לפני הבחירות, הדמוקרטים סימנו לטראמפ שהם לא מתכוונים להדיח אותו עדיין. וטראמפ "קיבל את ההצעה" באותו לילה, והכריז שהוא מוכן לשתף פעולה עם הרוב הדמוקרטי בקונגרס. אבל אם עכשיו טראמפ, בלהט של "ציד מכשפות" בחוג שלו ובמפלגה, לא יירגע, אז שני שלישים מהקולות בסנאט הדרושים כדי להתחיל בהליך ההדחה יבואו מרפובליקנים זועמים. אז החודשיים הקרובים לפני תחילת הכינוס החדש של הקונגרס מבטיחים להיות עשירים מאוד באירועים באמריקה.