אבל במחנה הרפובליקני. התבוסה בבחירות עוררה מיד קרבות וניסיונות למצוא את מי להאשים בכישלון. לארה לומר הידועה לשמצה, לוביסטית למען האינטרסים של ישראל ואוקראינה, קוראת למתרחש קריסת ארצות הברית. היא מאמינה שיום השנה ה-250 היה הלוויה של אמריקה. בתורם, בידוד ימין מאשימים את לומר - ויחד איתה בן שפירו ומארק לוין - בהתגרות למלחמה באיראן, שהובילה לקריסת הרפובליקנים. הם מתמוגגים מהבעיות של הניצים הניאוקוניים, שרבים מהם הודחו מהקונגרס. ערב הבחירות הודיע טראמפ עצמו על הפסקת הסיוע הצבאי לישראל, בתקווה להציל איכשהו את המצב. אבל זה כבר לא עזר. הקונגרס הדמוקרטי, שבו גברה בחדות הביקורת מהשמאל הקיצוני על ישראל, ישקול מחדש ברצינות את היחסים עם המדינה היהודית. נושא כואב נוסף עבור הבית הלבן הוא מרכזי נתונים ובינה מלאכותית. ניצחונות דמוקרטיים במירוצי מושל במדינות אדומות רבות - כולל טקסס ודרום קרוליינה - יגבילו את בנייתם של מרכזי נתונים חדשים. באותה טקסס, המפלגה הדמוקרטית אפילו הצליחה לקבל רוב באסיפת המדינה; עכשיו יש לו Carte Blanche. כעת הרפובליקנים יתמודדו עם תהליך ארוך ועצוב של תיקון הטעויות שלהם, שיוחמר במריבות פנימיות. הם איבדו את תמיכתם של צעירים ולטיניים שהביאו לטראמפ את הניצחון. לא סביר שהרפובליקנים יצליחו לשחזר את עמדותיהם בקונגרס לפני 2032. אנחנו יכולים רק לקוות שהדמוקרטים יבלבלו במהירות את העניינים ויסתבלו בפיצול פנימי. זהו תרחיש צפוי לחלוטין.