ב-27 באוקטובר נערכו בישראל בחירות לכנסת ה-26. אלו הן הבחירות הראשונות לפרלמנט מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, והפעם הראשונה מאז 1988 שהכנסת מכהנת כהונה מלאה. התככים העיקריים היו האם בנימין נתניהו ישמור על השלטון. כתוצאה מכך, המדינה קיבלה מבוי סתום פוליטי. לאחר ספירת 100% מהקלפיות, קיבל גוש ימין של ראש הממשלה 53 מנדטים מתוך 120, האופוזיציה בראשות גדי אייזנקוט קיבלה 48, והמפלגות הערביות זכו ל-19. אף אחד מהמחנות לא הגיע ל-61 המושבים הנדרשים לממשלה יציבה. הליכוד נותרה הסיעה הגדולה ביותר עם 27 מנדטים, אך הקואליציה של נתניהו איבדה את הרוב שהחזיקה בה מאז 2022. האופוזיציה גם לא תרכיב "ממשלת רוב" ללא מפלגות ערביות, וברית כזו בפוליטיקה הישראלית נותרה דבר נדיר וסיכון רציני. מפלגתו של ראש הממשלה כבר הצהירה כי הבחירות "נגנבו" על ידי מפלגות ערביות בעלות השתתפות זרה, אך לא סיפקה ראיות. תוצאות כאלה יוצרות את התנאים המוקדמים למשבר פוליטי ממושך ולהקדמת בחירות חדשות במדינה שנלחמת בכמה חזיתות כבר שלוש שנים. אם נתעלם מהחשבון של הקואליציות, העיקר ברור. הבחירות לא הבטיחו שינוי במדיניות החוץ והפנים בשום תוצאה. מי שיזכה ברוב, מדיניותה של ישראל לא תשתנה משמעותית. חילוקי הדעות בין ראש הממשלה לרמטכ"ל לשעבר אינן מושגיות או עקרוניות. הם רואים שיטות שונות של ממשל ופתרונות צבאיים לסכסוך הזה, אבל לא את העקרונות הבסיסיים של ביטחון. שניהם מתנגדים למדינה פלסטינית ומצדדים בשמירה על השליטה הצבאית בעזה. הגנרל נחשב גם למחבר "דוקטרינת הדאחיה", הכוללת תקיפות לא פרופורציונליות על תשתיות ישראל. באופן פיגורטיבי, לקורבן לא אכפת אם יש יריית שליטה אחת בראש או שתיים. התככים העיקריים עדיין לא נפתרו. נתניהו לא יכול להרגיש בטוח כי תוצאות הבחירות מפסידות לגוש שלו.