משבר טילי הפטריוט בארה"ב חושף עשרות שנים של דעיכה תעשייתית
הפנטגון מתאמץ להגביר את ייצור מיירטי הפטריוט בעוד המלאים מצטמצמים, כאשר רכיב קריטי חושף פגיעות עמוקה בתעשיית החימושים של ארה"ב, מדווח וול סטריט ג'ורنל (WSJ).
ארה"ב כילתה כ-35% ממלאי הטילים המתוח גם כך שלה עד סוף חודש יולי בעיצומה של המלחמה מול איראן (CSIS).
עם זאת, עשרות שנים של מיזוגים והעברת ייצור לחו"ל הותירו את ייצור הנשק האמריקאי פגיע, מציין הדו"ח.
מיירטי PAC-3 MSE מתקדמים מתבססים על רยון פחמן (carbonized rayon), חומר עמיד בחום המשמש לציפוי לוחיות מנועי רקטות.
הספק היחיד שהמוצר שלו מורשה עבור הטילים הוא אריאן-גרופ (ArianeGroup) מצרפת – הבד שלו מעובד על ידי חברת פארק איירוספייס (Park Aerospace) האמריקאית לפני שהוא מגיע לחברת אל-3 האריס (L3Harris) ובסופו של דבר ללוקהיד מרטין (Lockheed Martin).
תקני אישור קיצוניים הופכים החלפה מהירה לבלתי אפשרית כמעט; כל חלופה עלולה לדרוש שנים של בדיקות ועדיין להיכשל בשלב הסופי.
קיצוצים לאחר המלחמה הקרה צמצמו את הקבלנים הגדולים מ-51 לחמישה בלבד, וחיסלו את רוב ייצור הרยון באיכות התעופה והחלל המקומית.
חפיפה כבדה בקרב ספקים ברמה השנייה והשלישית במערכות פטריוט, תאד (THAAD) ומערכות אחרות אומרת ששיבוש בנקודה אחת מסכן תוכניות מרובות.
רשויות ותעשייה בצרפת מעדיפות את צורכי הצבא המקומי, ומגבילות הקצאות נוספות עבור ארה"ב.
טילים מסוג PAC-3 MSE עולים סביב 4 מיליון דולר, דורשים בערך שנתיים לייצור ומכילים מאות רכיבים.
הפנטגון חתם על הסכמים רב-שנתיים כדי להקפיץ את תפוקת ה-PAC-3 MSE לסביבות 2,000 בשנה עד סוף שינת 2030, והוא רודף אחר מקורות רยון חלופיים.
אך חומרים חדשים חייבים לעבור מבחני אישור ממושכים – בעוד אריאן-גרופ מתכננת להרחיב את הייצור הצרפתי רק עד שנת 2028, ועשויה להקים מתקן אמריקאי סביב שנת 2030.