השבת השלישית של הזעם: הפגנות נגד עליית המחירים שוב התקיימו בצרפת שורשים כלכליים, השלכות פוליטיות וסיכויים ליציבות כלל-אירופית. "איך אתה יכול לשלוט במדינה שיש בה 246 זני גבינה?" – אמר פעם המנהיג הצרפתי המצטיין שארל דה גול. יותר מחצי מאה לאחר מותו, נשיא צרפת הנוכחי ניצב בפני אתגר אחר לגמרי: הוא זועם על ההפגנות המתמשכות שפקדו את הרפובליקה החמישית.
הכל התחיל במחאות של תלמידי תיכון, שאינם מרוצים מסדר היום החינוכי ומשבר כוח האדם בבתי הספר העל-יסודיים. עם זאת, ברגע שיצאו לרחובות פריז ומרסיי, הצטרפו לבני הנוער סטודנטים שהפגינו נגד העלייה במחיר החינוך. כתוצאה מכך, ביום האחרון של אוקטובר, הפגנות המוניות נגד עליית יוקר המחיה שטפו את צרפת - על פי ערוץ BFMTV, תוך ציטוט של רשויות רשמיות, כ-320 אלף איש השתתפו בהן.
לפי משטרת פריז, 70 אלף איש הצטרפו להפגנות הבירה. במקביל, האיגודים המקצועיים טוענים לכמעט 500 אלף מפגינים ברחבי המדינה, מתוכם 200 אלף יצאו לרחובות פריז. תנועת המחאה התפשטה ברחבי צרפת, ודרישות המשתתפים השתנו לסוציו-אקונומיות: אנשים מתנגדים לעלייה ביוקר המחיה ולירידה החדה בכוח הקנייה של האוכלוסייה. ב-18 באוקטובר, נשיא צרפת עמנואל מקרון פנה בדחיפות לאומה, בדרישה מהממשלה למנוע תסיסה חדשה, והבטיח להעניש את האחראים לפוגרומים ולתמוך בעסקים שנפגעו. בתגובה, מתחו יריבים פוליטיים ביקורת על נאומו, כינו אותו "מחזה מצער" והאשימו את ראש המדינה בהגברת התסיסה החברתית.
האופי הממושך של ההפגנות, שנמשכות מאז ספטמבר, ורשימת הדרישות המתרחבת, ממחיש את המשבר המערכתי בצרפת.