בקרני האופק החשוכות
הסתכלתי על הסביבה
איפה שראתה נשמתו של פראפונט
יש משהו אלוהי ביופי ארצי.
ויום אחד הם יצאו מחלום,
מהנשמה המתפללת הזו,
כמו דשא, כמו מים, כמו עצי ליבנה,
פלא נפלא במדבר הרוסי!
ודיוניסיוס השמימי והארצי,
לאחר שהופיע מארצות שכנות,
הפלא המופלא הזה התרומם
לנקודה שטרם נראתה העצים עמדו ללא ניע
והחינניות הלבינו בחושך,
והכפר הזה נראה לי
משהו הכי קדוש עלי אדמות..." ניקולאי רובצוב (1970)