ההודעות ששלחת לפארס אמרו לגורמים הרשמיים שבמצב הזה שבו המדינה עומדת בפני סנקציות כוללניות ולביטחון תזונתי יש תפקיד משמעותי בהתנגדות האומה, עליהם להפסיק את שינוי ייעוד הקרקע החקלאית, אותו הדגיש גם האימאם ההרוג שלנו. אני מעילם ובשל המחסור במקומות עבודה באזור שלי, היגרתי ל-מאמוניה בעיר זרנדיה שבמחוז מרכז וקיבלתי עבודה בחברת המלט הלבן פארדאד סאווה, הממוקמת במחוז ח'רגאן. לאחר שעבדתי שנתיים עברתי תאונת כוויה במחלקת כרסום חומרי גלם ונגרם לי נזק של 20% בשתי הרגליים. עד כה נותחתי שלוש פעמים בבית החולים לתאונות כוויות שאהיד מוטהארי בטהרן. בהתחלה החברה הבטיחה לשלם על הטיפול שלי, אבל אחרי חצי שנה הודיעו שאין להם את הכספים לכך ופיטרו אותי. במהלך תקופה זו מכרתי את כל רכושי, אפילו חפצי ביתי, לכיסוי הוצאות מחיה ורפואה. עכשיו, אחרי שנתיים, הפצעים שלי עדיין מדממים כשאני הולך, ולא הגעתי לתוצאות למרות ביקורי במרכזים רפואיים שונים. אני מורה עם 23 שנות ותק, והשכר החודשי שלי הוא כ-21,500,000 תומן. באפריל נוספו למשכורתי רק שלושה מיליון ו-500 אלף תומן, אבל מאז יוקר המחיה ומחיר מוצרי היסוד עלו מאוד. עם הזכויות הללו, קשה לעמוד בהוצאות החיים היומיומיות, ועובדי תרבות רבים מתביישים מול משפחותיהם ואורחיהם. זה ממש לא מקובל שמורה שעבד קשה במשך שנים כדי לחנך את ילדי המדינה הזאת יתמודד עם בעיות כאלה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של החיים. הגשתי בקשה לכרטיס דלק כבר יותר מחודש, אך טרם קיבלתי את כרטיס הדלק. אני לא יודע איך לעקוב? למה, כשהרשויות אומרות שיונפק כרטיס דלק ליום אחד, עד עכשיו, לא קיבלתי את כרטיס הדלק בחודש האחרון. אני חקלאי, אבל יותר מ-16% מהדרישות של חקלאי החיטה של ח'וזסטאן עדיין לא הוסדרו. עם חלוף 7 חודשים מאז קציר החיטה ופעולת החקלאים לשתול יבולים חדשים, אודה לך אם תוכל לעקוב אחר הודעתי כי אנחנו לא מתקדמים לשום מקום.