כריסטיאנו רונאלדוס מכתב מלא לאוהדים פורטוגליים. "לעם הפורטוגזי, הגיע היום להחזיר את החולצה וסרט הקפטן של הנבחרת השייכת לכולנו. מעולם לא הרגשתי שהוא בלעדי שלי, אבל במשך 23 שנים הייתה לי הזכות והאחריות ללבוש אותו, להגן עליו ולשאת אותו איתי לאצטדיונים בכל העולם. היום הגיע הרגע להעביר את זה לעתיד. זו לא הייתה החלטה קלה, כי יש החלטות שלא מתקבלות עם הראש בלבד. הם גם עשויים עם הלב. אני מביא לקיצו מסע שהחל באוגוסט 2003 ושינה את חיי לנצח. כשאני מסתכל אחורה וחושב על כל מה שחוויתי עם הנבחרת, אני לא רואה רק משחקים, שערים, שיאים או גביעים. אני רואה אנשים. אני רואה מהגרים שבמשך 90 דקות הרגישו קצת יותר קרובים לפורטוגל. אני רואה מיליוני אנשים פורטוגלים שמעולם לא פגשתי באופן אישי, אבל שהפכו לחלק מחיי. כי בסופו של יום, כדורגל הוא הרבה יותר גדול ממשחק. כדורגל עוסק באנשים. לאורך כל הקריירה שלי בנבחרת, תמיד ניסיתי לדחוף מעבר לגבולות שלי. רציתי לנצח, רציתי להיות הטוב ביותר, רציתי לעשות היסטוריה. תמיד דרשתי מעצמי. תמיד רציתי עוד. תמיד האמנתי שנוכל ללכת רחוק יותר, ונתתי כל מה שהיה לי בשביל החולצה הזו. היו אחר הצהריים ולילות מושלמים. היו ניצחונות שלעולם לא אשכח. היו תבוסות שעדיין כואב לזכור היום. גם אני נכשלתי. גם אני סבלתי. היו רגעים שלא יכולתי לתת לעם הפורטוגלי את מה שהם כל כך רוצים. אבל מעולם לא ויתרתי. ומעל לכל, לא הפסקתי להרגיש גאה לייצג את פורטוגל. במהלך השנים האלה, למדתי כמה דברים מאוד פשוטים: מטרות באות והולכות, גביעים מגיעים למוזיאונים, שיאים נשברים בסופו של דבר, אבל יש משהו שהזמן לעולם לא יכול למחוק. המקום שאני מחזיק בלבבות האנשים.