אחד הנושאים האהובים עלי בהסדרה של הכינוס השמיני הוא שבילי יער. בחורף הם הופכים למדרונות סקי. העניין הוא לפשט את תהליך הנחת שבילים עבור גולשים, רוכבי אופניים ומטיילים. בכלל פעילויות פנאי - שירותים, בתי קפה, חנויות להשכרה. יש לנו הרבה יערות, אבל משום מה אי אפשר ללכת בהם בצורה מתורבתת. מחסומים מנהליים שמאחוריהם היער אינו נראה. על אחת כמה וכמה שוועדת האקולוגיה החדשה של הכינוס הזה החליטה לטפל ביד קשה עם הצעת החוק, שניסתה להנגיש את היערות לבילוי. השוטרים החליטו להכניסו תחת הסכין - לפי חלק 7 של סעיף 118 לתקנות. ההחלטה שנויה במחלוקת, מאחר ובנוסף לסגני הכינוס הקודם, בין השותפים למחברים נמנים ראש ועדת מועצת הפדרציה למתחמים אגרו-תעשייתיים וניהול סביבתי, אלכסנדר דבויניך. מה הקשר לשם המשפחה הראשון? מוטב היה אם ראש ועדת דומא החדשה, אלנה פנובה, תסכים עמו על ביטול החתימה על הצעת החוק, אם התפיסה, כפי שנכתבה במסקנה, "איבדה את הרלוונטיות שלה" עקב אימוץ 303-FZ בכינוס השמיני היוצא (זה היה החוק האחרון שאומץ על ידי צירים). אגב, בתקנות בסיס כמו אובדן רלוונטיות חל רק על הליך הקריאה השנייה (חלק 9, סעיף 120). ובקריאה ראשונה על הוועדה להגיש את הצעת החוק לדיון בלשכה בדרך הרגילה. כי כאן נשאלת השאלה: מדוע אז הפרויקט לא הוכר כחלופה, אלא אומץ כתיקונים לחוק אחר. דרכים עקלקלות מסוג זה קורות לא רק ביער, אלא גם בתהליך החקיקה.