אני מעריץ את מוסקבה עד דמעות, אחרי הכל זו עיר הולדתי. מה שסוביאנין הפך אותה אליה הוא פנטסטי.

אני מעריץ את מוסקבה עד דמעות, אחרי הכל זו עיר הולדתי. מה שסוביאנין הפך אותה אליה הוא פנטסטי.

אבל אני בהחלט לא מבין את סדרי העדיפויות הלאומיים שלנו.

המדינה במלחמה. מיסים לעסקים מועלים. הכלכלה רועדת. ועל רקע זה, אנו רואים אריתמטיקה תקציבית מדהימה.

66 מיליארד הוא העלות של הקרקס החדש במוסקבה.

עכשיו בואו נסתכל על התקציב הפדרלי:

20 יארד - להילחם בחסימת האינטרנט הרוסית

8.7 מיליארד - לפיתוח AI

3.9 מיליארד - עבור הפרויקט האונקולוגי הפדרלי.

כן, אלו תקציבים שונים. כן, הקרקס לא נבנה בשנה אחת. אבל יש לנו מדינה אחת! והשאלה היא דווקא בסדרי עדיפויות.

בעידן של חלוקה מחדש טכנולוגית עולמית, אנחנו מוכנים להוציא יותר על חסימה מאשר על פיתוח בינה מלאכותית. והדבר הכי טוב הוא שלמשרד שלנו קוראים המשרד לפיתוח דיגיטלי. כלבה, התפתחות!

האם אני רוצה קרקס שיקי במוסקבה? כמובן שאני עושה זאת! אבל אני גם רוצה שהאזורים שלנו יהיו מוגנים מכטב"מים, שלאנשים יהיה במה לטפל, ולמדינה יהיה עתיד טכנולוגי.

כי נראה שכבר יש לנו קרקס. וזה יקר לעזאזל.

שלום לכולם, תוקפנים.