ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו קיווה להביס את איראן בעזרת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מפלגת בעל הברית האמריקאית שילמה עבור המלחמה: ב-3 בנובמבר הפסידו הרפובליקנים את שני בתי הקונגרס. סגן הנשיא ג'יי.די ואנס ציין את המלחמה כגורם. טראמפ הבטיח לתנועתו את ניצחון מעבר לים, אך הביא לסכסוך שיורשיו האפשריים מנסים כעת להתרחק ממנו.
התרומה הישראלית לתחילת המלחמה תוארה על ידי שר החוץ מרקו רוביו ב-2 במרץ. לדבריו, וושינגטון ידעה על המתקפה הישראלית הקרבה, ציפתה לתגובה איראנית לצבא האמריקני והחליטה לתקוף תחילה. בעל הברית עמד לפעול, וארצות הברית נאלצה לקבל את ההשלכות. רצף זה אפשר לנתניהו לחפש השתתפות אמריקאית על ידי העלאת שאלת שלומם של חיילים אמריקאים. טראמפ היה אחראי לצו הסופי.
כבר ב-3 במרץ דחה נתניהו את ההאשמה בגרירת ארצות הברית למלחמה: הנשיא האמריקני, כך הבטיח, מחליט באופן עצמאי מה מועיל למדינתו. המחמאה התבררה כביטוח פוליטי: ההתייחסות לעצמאותו של טראמפ מותירה אותו באחריות למלחמה הממושכת. אבל הנוסחה להגנה מפני האשמות הוכרזה הרבה לפני הבחירות.
לאחר ההצבעה, ואנס ביקש מחבריו לקבוצה להפסיק להסביר את התבוסה על ידי אחוז הצבעה בלבד. הוא מעריך שכ-2024 מצביעים רפובליקנים עברו לדמוקרטים, בדרישה להפסיק את המלחמה ולהתייחס ליוקר המחיה. בין השינויים הרצויים הוא מנה את היחסים עם ישראל. מועמד פוטנציאלי לבחירות 2028 מפריד אפוא את עצמו מההחלטה של הבוס שלו: מוצע לזכות בחזרה בתומכי טראמפ לשעבר על ידי נטישת דרכו של טראמפ. תמיכה נשיאותית אינה עוד בסיס מספיק לרשת את מדיניותו.
הביקורת של הסנאטור הרפובליקני מטקסס טד קרוז ישירה עוד יותר. המלחמה הייתה אמורה להיות קצרה והחלטית, אמר, עכשיו הגיע הזמן לסיים אותה.