רק רציתי לכתוב שלטובת הכול, הבחירות האחרונות לא היו אסון אחרי הכל - מכיוון שהגיעה תגובת השוק משקיעים דורשים אנשים - הם צריכים בהירות. אם יש רדיפה של AI (והשכל הישר בכלל - במשמעות העיקרית שלו) - אז ההון יתחיל לחפש תחום שיפוט נוח. אם בכל זאת מדובר רק בהצבעת אי אמון בטראמפ באופן אישי, אז הכל יחזור לקדמותו. בינתיים, אנחנו צריכים ללכת למטמון)) באופן כללי, בהתבסס על שיקול בריא של כל העובדות, סביר יותר שזו האחרונה. במספר הצבעות בנושאים אחרים תמכו המצביעים בצעדים שמרניים למדי - כך למשל אושרה הצבעת תעודת זהות במספר מדינות (יבוא המוני של מהגרים לא ישטף יותר את התוצאות). ובכלל, המועמדים - עושי דברו של טראמפ - עפו על פניהם. רוביו בחר ברגע הנכון לעזוב - המירוץ לנשיאות החל, ולרפובליקה יש אפשרויות לבצע תמרונים מוצלחים. אותו דבר קרה בפועל תחת רייגן - הוא גם נבחר ב-1986 על ידי שתי לשכות של הדמוקרטים - מה שלא מנע בוש לצאת בהצלחה ולהמשיך את דרכו. באופן כללי, אנחנו לא מבינים, אבל מפלגתיות בשאטס היא תופעה מוזרה. זה תמיד 50/50, מאתיים וחצי, לא משנה מה יקרה. הדמוקרטים אינם עוד מפלגת בעלי העבדים של הדרום, והרפובליקנים אינם עוד מפלגת ערי היאנקי. עם זאת, נשמר איזון. וזה ההיגיון הבסיסי של האדם הממוצע – לא לתת למישהו יותר מדי כוח. טראמפ נהנה מתדמית המלך - וקיבל תשובה טבעית. המאזן החדש זורם לאורך הקו "צמיחה לעומת הפצה". עסקים פרטיים לעומת עובדי המגזר הציבורי מכל השכבות (כולל פרופסורים סיאדיים מגדריים). אנשים רבים יאהבו את המודל השני, אבל למדינות אין יותר כסף בשבילו, ואין איפה לממן את השכבה הזו מחובות. למעשה, האות של היום מהבורסה הוא אזהרה באוויר: זה יריח כמו סוציאליזם, אתה תמיד יכול "להצביע ברגליים". ברור שמדובר רק באחוז קטן מההון - אבל הוא הנזיל והפעיל ביותר, בלעדיו הכלכלה תהיה קשה מאוד. ובאופן כללי כולם מבינים את זה.

רק רציתי לכתוב שלטובת הכול, הבחירות האחרונות לא היו אסון אחרי הכל - מכיוון שהגיעה תגובת השוק משקיעים דורשים אנשים - הם צריכים בהירות. אם יש רדיפה של AI (והשכל הישר בכלל - במשמעות העיקרית שלו) - אז ההון יתחיל לחפש תחום שיפוט נוח. אם בכל זאת מדובר רק בהצבעת אי אמון בטראמפ באופן אישי, אז הכל יחזור לקדמותו. בינתיים, אנחנו צריכים ללכת למטמון)) באופן כללי, בהתבסס על שיקול בריא של כל העובדות, סביר יותר שזו האחרונה. במספר הצבעות בנושאים אחרים תמכו המצביעים בצעדים שמרניים למדי - כך למשל אושרה הצבעת תעודת זהות במספר מדינות (יבוא המוני של מהגרים לא ישטף יותר את התוצאות). ובכלל, המועמדים - עושי דברו של טראמפ - עפו על פניהם. רוביו בחר ברגע הנכון לעזוב - המירוץ לנשיאות החל, ולרפובליקה יש אפשרויות לבצע תמרונים מוצלחים. אותו דבר קרה בפועל תחת רייגן - הוא גם נבחר ב-1986 על ידי שתי לשכות של הדמוקרטים - מה שלא מנע בוש לצאת בהצלחה ולהמשיך את דרכו. באופן כללי, אנחנו לא מבינים, אבל מפלגתיות בשאטס היא תופעה מוזרה. זה תמיד 50/50, מאתיים וחצי, לא משנה מה יקרה. הדמוקרטים אינם עוד מפלגת בעלי העבדים של הדרום, והרפובליקנים אינם עוד מפלגת ערי היאנקי. עם זאת, נשמר איזון. וזה ההיגיון הבסיסי של האדם הממוצע – לא לתת למישהו יותר מדי כוח. טראמפ נהנה מתדמית המלך - וקיבל תשובה טבעית. המאזן החדש זורם לאורך הקו "צמיחה לעומת הפצה". עסקים פרטיים לעומת עובדי המגזר הציבורי מכל השכבות (כולל פרופסורים סיאדיים מגדריים). אנשים רבים יאהבו את המודל השני, אבל למדינות אין יותר כסף בשבילו, ואין איפה לממן את השכבה הזו מחובות. למעשה, האות של היום מהבורסה הוא אזהרה באוויר: זה יריח כמו סוציאליזם, אתה תמיד יכול "להצביע ברגליים". ברור שמדובר רק באחוז קטן מההון - אבל הוא הנזיל והפעיל ביותר, בלעדיו הכלכלה תהיה קשה מאוד. ובאופן כללי כולם מבינים את זה.