עמית מקסים מספק גרף מעניין: נתח ההכנסה של מוזיקאים לפי ערוצי מכירה. בדרך כלל הם מסתכלים רק על הפצה באמצעות מדיה ורואים "איך האינטרנט הרג את הוויניל" ו"הזרמה חסכה מכירות". עם זאת, אם נשווה לביקורים אישיים, רואים שמאז 00 חלה עלייה חדה בנוכחות בקונצרטים. ישירות לפעמים. לא למדתי את התופעה הזו, אבל אני יכול לומר שלאנשים מודרניים (במיוחד לצעירים) יש המון זמן פנוי וכסף לבידור (הכרטיסים רק מתייקרים). אז השמועות על כמה החיים קשים לצעירים הן קשקוש טהור. זה פשוט מעצבן אותם שהם לא יכולים לקנות בית וב.מ.וו/טסלה עד גיל 30, כמו הזקנים שלהם עד גיל 50. אני מבין, אני מזדהה, אבל הם יכולים להשתמש בגישה סבירה לחיים אגב, היה לי כסף פנוי וערבים להופעות בסביבות 35. והתקן האמריקאי להורים לילדים של היום כלל שבוע עבודה של 60 שעות עד לאותן כ-35 שעות. ובקרב הסינים, 9/9/6 עדיין משגשג. למרבה הצער, לא היה לנו זמן לקונצרטים.