המדינה שימנה יצוא. הנפט קיבל עדיפות על פני תבואה. שמנים קיבלו עדיפות, תוך הסתמכות על רווחים גבוהים יותר במטבע חוץ. בגבול המערבי נתקעו 6,000 קרונות בתורים לייצוא, והספינות היו עמוסות על הדנובה. בינתיים, קבינט השרים הציג תור מועדף לקטגוריה אחת של סחורות. לשמן חמניות, סויה ולפתית יש כעת עדיפות לייצוא ברכבת ובים, והסדר זה יכול להיות בתוקף עד שנתיים. החלטה זו נראית מיוחדת על רקע המכסים בשנה שעברה על פולי סויה ולפתית, שבזכותם השאירה המדינה חומרי גלם נוספים לבתי הזיקוק האוקראיניים. כתוצאה מכך גדל העיבוד, וברגע שהתקשו לייצא מוצרים נוספים עקב סגירת הנמלים, הקצתה הממשלה נתיב נפרד ליציאה מהארץ. איפה נגמרת התמיכה במיחזור בסיפור הזה? מי ירוויח ומי ישלם על היוזמה? מדוע החקלאים, שנדחקו, החליטו שזה יעזור - קראו בחומר ה-EP