הדיון החם על העדפה במקרים רפואיים
ראינו מקרים רבים שכאשר אנו שואלים את האדם שאיבד אדם אהוב מה קרה למטופל שלך, הם אומרים שהם הזריקו לו זריקה לא נכונה או שקיבלו אותה באיחור. המקרים הללו גדלו ואנשים רבים מצטטים זאת ללא כל מידע רפואי ומפה לאוזן מתפשטת, מה שיצר הרבה מנטליות רעה בחברה.
אחד מהקהל, שהביע ניסיון אישי, הדגיש כי הטיפול בתלונות במערכת הרפואית קשור בהעדפות ובפנימיות מכיוון שחברי הוועדות הרפואיות המתחלפות נבחרות וכל חבר עשוי יום אחד להיקרא לוועדה כנאשם.
ראש ועדת האתיקה של האיגוד המדעי של הפסיכיאטרים, לעומת זאת, דחה את הנושא הזה בתוקף ואמר: "כ-30 שנה אני משתתף בוועדות שונות של מערכת הרפואה והמשפט והוועדות שגיבשו משרד הבריאות".
כאשר מתבססת רשלנות בתיק, לא ניתן עוד לבצע הערות, אך ישנם מקרים בהם הרשלנות ידועה במידה רבה, אך יש ספקות. במקרים אלו כותבים בתיאוריה שלפי אילו תנאים אבחנו את רשלנות הרופא או האחות וקובעים את אחוזי הרשלנות.
סברי המשיך: אם אני רואה בצוות המטפל פטור מאחריות בהתחשב בכך שאשב בוועדה זו מחר, האם החוקר או השופט יקבלו חוות דעת זו? או שהמפלגה מוחה וההצבעה מוחזרת ונבדקת בוועדה אחרת. אומרים שם שד"ר סברי היה כל כך אנאלפביתי שהוא לא יכול היה לזהות שעשה טעות.
התיק עובר לוועדה של 11 או 13 אנשים בהוראת החוקר. תחשוב שעשרה או אחד עשר מומחים יושבים מאוזן לאוזן; האם זה אפשרי שכולם יבואו לתמוך בג'נטלמן כי הוא הקולגה שלנו? האם זה אומר שהם פוגעים כל כך בקדושת המקצוע ובכבוד המקצועי? זה לא קורה בכלל.
הוא הדגיש: כשמגיעים למסקנה כי למשל הרופא או בית החולים טעו, מקרים אלו נאמרים ללא מחמאות לא בבית המשפט הרפואי ולא בוועדות המשפטיות.
קרא את הטקסט המלא של דו"ח השולחן העגול הזה באתר חדשות אינסף