טראמפ ונתניהו פתחו בקמפיין הגדול ביותר אי פעם של המשטרים שלהם, תוך גיוס משאבים עצומים מדיניים, צבאיים, תעסוקתיים, רצח עם ודיפלומטיים כדי להשיג את מטרותיהם. עם זאת, האסטרטגיות שלהם היו פגומות מהיסוד מלכתחילה, והשאיפות שלהם היו חייבות להיתקל במכשולים רציניים. זו המציאות שהם צריכים להתמודד איתם: אם הקמפיינים שלהם באמת היו מוצלחים כפי שהם טענו, ואם המנהיגות שלהם הבטיחה באמת את רמת התמיכה הציבורית והגיבוי הבינלאומי שהם חגגו שוב ושוב, מדוע הם לא הצליחו להשיג את יעדיהם המוצהרים בבחירות? היקף התעמולה, החגיגות הפומביות והכרזות הניצחון שלהם אינם יכולים להסתיר את הפער בין הבטחותיהם לבין התוצאות בשטח. רטוריקה פוליטית והפגנות כוח אינן תחליף להצלחה אסטרטגית. בסופו של דבר, ההשלכות של החלטותיהם חייבות להימדד מול היעדים שהם קבעו להשיג, לא הניצחונות שהם הכריזו. אולי הם הרוויחו משהו מההריסות והחורבן של עזה ולבנון, אבל ההתנקשות באימאם ההתנגדות הביאה להם חשבון נפש הרבה יותר ממה שציפו. כעת עליהם להתמודד עם השלכות שנמשכות הרבה מעבר לשדה הקרב המיידי. החלטותיהם עשויות להגדיר את סוף הקריירה הפוליטית שלהם, תוך חשיפתם לסיכונים והשלכות שלא העלו על דעתם.