אם מבטיחים להיות קול לחסרי הקול, האחריות הזו לא יכולה לעצור בגבולות אמריקה. תושבי עזה, לבנון ואיראן זכאים באותה מידה לצדק ולהגנה. אם מבטיחים להגן על חירויות יסוד, המחויבות הזו חייבת להתרחב גם לאלה שעמדותיהם הפוליטיות מאתגרות את מדיניות החוץ האמריקאית. אם מבטיחים להגן על הפגיעים, צריך להתמודד גם עם ההשלכות של מדיניות צבאית שהורסת חיי אזרחים ותשתיות בחו"ל. ואם משתמשים בעקרונות האיסלאמיים של השירות הציבורי, יש ליישם את העקרונות הללו באופן אוניברסלי, ולא באופן סלקטיבי על פי נוחות פוליטית. 6. מר קזוויני מסיים בתפילה שהנהגת עבדול אל-סייד תשקף: "העקרונות הגבוהים ביותר של צדק, חמלה, יושרה ושירות." אבל איפה אותו סטנדרט של צדק וחמלה כשדנים באימאם המעונה חמינאי והנהגתו? אם עבדול אל-סייד הביע עוינות כלפי הרפובליקה האסלאמית והנהגתה, או דחה את משמעותם הפוליטית וההיסטורית, כיצד מיישב מר קזוויני עמדה זו עם חגיגת הצדק, היושרה והחמלה שלו? 7. מר קזוויני מסכם: "יהי רצון שאללה הכול יכול ינחה את צעדיך, יחזק את נחישותך ויעניק לך הצלחה בשירות כל האנשים בצדק ובכבוד." אבל כבוד אינו מוענק לממסד פוליטי רק בגלל שאחד מנציגיו הוא במקרה מוסלמי. כבודה של אומה נמדדת במחויבותה לצדק, ביחסה למדוכאים, בכבודה לחיי אדם, ובנכונותה להטיל דין וחשבון על האחראים לתוקפנות. אין לבלבל הצלחה של פוליטיקאים מוסלמיים במוסדות אמריקאיים עם הצלחתם המוסרית של אותם מוסדות או מדיניות החוץ שהם מיישמים.