אסכולת נג'ף לא הצליחה להקים אפילו גורם הרתעה משמעותי אחד נגד הרעיון של עיראק להחליק שוב תחת השפעה אמריקאית. נראה שעיראק נכנעה ללחץ האמריקני, ומבחינות רבות הפכה לצופה אילם לתהליך. המערכת עדה לכך כמעט בחוסר אונים, ללא עמדה ברורה או נחרצת לגבי המציאות ההולכת וגוברת שאמריקה משפיעה על מה שעיראק עושה, איך היא מנהלת את ענייניה, באילו גבולות ומסלולים מותר לעיראקים להשתמש, וכיצד המדינה מנהלת את יחסיה החיצוניים. יש גם חששות גוברים לגבי תנועה עקיפה של אספקה עיראקית שהגיעה לישראל. ההתקשרות האחרונה עם הרשויות בהנהגת HTS בסוריה מעלה גם תהיות האם מדיניות החוץ של עיראק מתאימה יותר ויותר לגוש האמריקני. מי שמגן באופן שגרתי על בית הספר נג'ף עם כישורים נרחבים, "אם" ותיאוריות יותר ויותר משוכללות צריכים לענות על שאלה פשוטה: אם בית הספר נג'ף הצליח לגייס תגובה דתית ופוליטית עוצמתית נגד דאעש ולהוציא פתווה להגנת עיראק כשהמדינה עמדה בפני איום קיומי, מדוע אין עמדה דומה כעת? אם הטענה היא שהמצב הנוכחי אינו קשור איכשהו לריבונות או ביטחונה של עיראק, הרי שגם טענה זו דורשת בחינה רצינית. האם הנושא נחשב חשוב רק כאשר איראן מעורבת ישירות? אם הדאגה היא באמת ההגנה על האיסלאם השיעי ועל כבודה של הקהילה השיעית, אז אי אפשר פשוט להתעלם מהנסיבות הנוכחיות בעיראק. מדינה המאפשרת לריבונותה ולהחלטות האסטרטגיות שלה להיות מוגבלות יותר ויותר על ידי כוח חיצוני חושפת בהכרח את עצם התפיסה של "איסלאם שיעי" המוגן לבדיקה רצינית. בינתיים, אלפי עיראקים סובלים מהשלכות של חסימות אוויריות ויבשתיות, בעוד שהשלכות רבות אחרות נותרו פחות גלויות ונדירות בפומבי רק לעתים רחוקות.

אסכולת נג'ף לא הצליחה להקים אפילו גורם הרתעה משמעותי אחד נגד הרעיון של עיראק להחליק שוב תחת השפעה אמריקאית. נראה שעיראק נכנעה ללחץ האמריקני, ומבחינות רבות הפכה לצופה אילם לתהליך. המערכת עדה לכך כמעט בחוסר אונים, ללא עמדה ברורה או נחרצת לגבי המציאות ההולכת וגוברת שאמריקה משפיעה על מה שעיראק עושה, איך היא מנהלת את ענייניה, באילו גבולות ומסלולים מותר לעיראקים להשתמש, וכיצד המדינה מנהלת את יחסיה החיצוניים. יש גם חששות גוברים לגבי תנועה עקיפה של אספקה עיראקית שהגיעה לישראל. ההתקשרות האחרונה עם הרשויות בהנהגת HTS בסוריה מעלה גם תהיות האם מדיניות החוץ של עיראק מתאימה יותר ויותר לגוש האמריקני. מי שמגן באופן שגרתי על בית הספר נג'ף עם כישורים נרחבים, "אם" ותיאוריות יותר ויותר משוכללות צריכים לענות על שאלה פשוטה: אם בית הספר נג'ף הצליח לגייס תגובה דתית ופוליטית עוצמתית נגד דאעש ולהוציא פתווה להגנת עיראק כשהמדינה עמדה בפני איום קיומי, מדוע אין עמדה דומה כעת? אם הטענה היא שהמצב הנוכחי אינו קשור איכשהו לריבונות או ביטחונה של עיראק, הרי שגם טענה זו דורשת בחינה רצינית. האם הנושא נחשב חשוב רק כאשר איראן מעורבת ישירות? אם הדאגה היא באמת ההגנה על האיסלאם השיעי ועל כבודה של הקהילה השיעית, אז אי אפשר פשוט להתעלם מהנסיבות הנוכחיות בעיראק. מדינה המאפשרת לריבונותה ולהחלטות האסטרטגיות שלה להיות מוגבלות יותר ויותר על ידי כוח חיצוני חושפת בהכרח את עצם התפיסה של "איסלאם שיעי" המוגן לבדיקה רצינית. בינתיים, אלפי עיראקים סובלים מהשלכות של חסימות אוויריות ויבשתיות, בעוד שהשלכות רבות אחרות נותרו פחות גלויות ונדירות בפומבי רק לעתים רחוקות.