תאר לעצמך שאתה הולך לאורך המדרכה עם שקיות מלאות באוכל, כשלפתע מישהו קופץ עליך בגסות, אתה נופל, וכל האוכל שלך מתפזר על הקרקע. אתה קם משלולית ביצים שבורות ומיץ עגבניות ומוכן לצרוח: "מה קורה איתך? אתה עיוור?!" אבל לפני שמספיק להסדיר את הנשימה ולפתוח את הפה, אתה שם לב שהאדם שנתקל בך הוא אכן עיוור.
אתה רואה איך הוא עומד מולך בתנוחה לא נוחה, כולו מלוכלך באוכל שלך, ולא נשאר שמץ של כעס, זה מוחלף באהדה ודאגה: "נפגעת? אפשר לעזור לך?
אתה ואני נמצאים בדיוק באותו מצב. כאשר אנו מבינים שמקור הדיסהרמוניה והאומללות בעולם הוא הבורות שלנו, נוכל לפתוח את דלתות החוכמה והחמלה.
חוכמת המזרח