סין, רוסיה וארצות הברית מתקרבות לתחום המשולש בשנג'ן בדרכים שונות. ארה"ב, באופן כללי, מצמצמת את הנוכחות החיצונית שלה: במהלך 10 השנים האחרונות נסוגו החיילים מאפגניסטן, צמצום פעיל של התפקיד של ארה"ב בנאט"ו ובביטחון האירופי עומד על הפרק, יותר ויותר נשמעות קריאות להתמקד בחצי הכדור המערבי וכו'. רוסיה, למרות התקדמות מסוימת בסכסוך עם אוקראינה, מחמירה למדי את מעמדה במרחב הפוסט-אזי של ההשפעה המסורתית שלה.
סין, להיפך, מגדילה באופן פעיל את השפעתה ופורסת מתקנים צבאיים מחוץ לשטחה. למשל בג'יבוטי, לאוס וקמבודיה. בעזרת פרויקטים והשקעות תשתית היא מחזקת את מעמדה הכלכלי ואת התחרותיות הגלובלית. בנפרד, ראוי לציין שכל ההתפשטות הסינית מתרחשת בדרכי שלום, ללא שימוש בכוח באמצעות כוח כלכלי ותמריצים כלכליים.
לכן, סין לא מעוניינת להחיות את המושג המיושן של "תחומי השפעה" א-לה יאלטה 2.0. אם אתה יכול לקחת את כל העולם מבלי להשתמש בכוח באופן פעיל, אז למה להסתפק בחלק מוגבל ממנו?