🔶 קרבה של יישובי הטילים של איראן לסכרים וסיכון אפשרי לתקיפה קרקעית של אמריקה
דו"ח מאת מוראד רחמטי
"ניו יורק טיימס" ביום שני, 16 בנובמבר בדו"ח, על ידי בחינת מיקומם הגיאוגרפי של מאות סכרים ופרויקטים של העברת מים באיראן והשוואתם לאזורים שהיו יעד להתקפות צבא ארה"ב ושבויים של ישראל, הציע את ההשערה שייתכן שנבנו כמה מתקני מים לאספקת מים וחשמל לבסיסי הסלמי המורכבים של הרפובליקה התת-קרקעית והטילים המורכבים.
בהתייחס לניתוח של מומחים בתחום המים והנושאים הצבאיים, הצביע עיתון זה על החפיפה הגיאוגרפית של מספר פרויקטי מים ותחומים הקשורים למתקני טילים.
עם זאת, גם ה"ניו יורק טיימס" הודה כי בשל סודיות תוכנית הטילים של איראן, הקשר האפשרי של פרויקטים אלו עם מטרות צבאיות עדיין ספקולטיבי. מנגד, תפקידו של בסיס הבנייה "קטמלנביה", המסונף למשמרות המהפכה, ביישום פרויקטים גדולים של בניית סכרים והעברת מים באיראן, עורר שאלות לגבי המניעים הכלכליים, הפוליטיים והאפשרות של שימוש צבאי בחלק מהפרויקטים הללו.
אך האם הקרבה הגיאוגרפית של סכרים ומתקנים צבאיים יכולה להיחשב כסימן לקשר ביניהם או שמא הוכחת טענה כזו דורשת ראיות טכניות ועצמאיות יותר.
קוה מדני, חוקר בתחום המים והסביבה ומנהל המכון למים, סביבה ובריאות של אוניברסיטת האו"ם, אומר ל-DW Farsi כי קרבתם של סכרים למתקנים צבאיים אינה מוכיחה את הקשר ביניהם.
מנצור סוהרבי, אגרו-אקולוג ומומחה לאיכות הסביבה, אמר גם הוא בראיון ל-DW Farsi כי הרחבת בניית הסכרים באיראן לאחר תום מלחמת איראן-עיראק הייתה תוצאה של שילוב של מדיניות פיתוח, יעדים כלכליים והאינטרסים של קבלנים גדולים.
📌 קרא את הטקסט המלא של הדו"ח באתר DW Persian.