🔶 דיווח של ניו יורק טיימס; כתובת שגויה או מציאות השוני בתוך המערכת?

🔶 דיווח של ניו יורק טיימס; כתובת שגויה או מציאות השוני בתוך המערכת?

דו"ח של מיטרה שוג'אי

ביום ראשון, 13 בספטמבר, פרסם העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח מפורט ובלעדי עם הכותרת: "איך קיצונים איראנים מצאו את ידם על העליונה וסיכלו את הסכם השלום עם ארצות הברית".

דו"ח זה נכתב "על סמך ראיונות עם שמונה פקידים איראנים, שלושה חברי משמרות המהפכה, ארבעה פקידים לשעבר, וכן סקירה של עשרות נאומים והערות של פקידי ממשל ומפקדים צבאיים מיוני עד ספטמבר שפורסמו בתקשורת האיראנית וברשתות החברתיות" ו"הפקידים שדיברו בעד הדו"ח הזה, בשל רגישותם של נושאי ביטחון לאומי, הסכימו לדבר בעילום שם רק אם הם הסכימו לדבר בעילום שם". המוקד העיקרי של דו"ח זה, כאמור בכותרתו, הוא הסלמה של חילוקי דעות בין הפלגים על משא ומתן או מלחמה עם אמריקה, והסיפור מתחיל ב-16 ביולי; כשבועיים לאחר מזכר ההבנות של איסלמבאד בין איראן לארה"ב והיום שבו איראן פתחה במתקפה קרקעית על שלוש מכליות נפט קטאריות, מזכר ההבנות כמעט הושמד.

באותו יום נסע מסעוד פז'קיאן, נשיא סלמי, לעיראק כדי להשתתף בטקס הלווייתו של עלי חמינאי בשקט נפשי של ההסכם שהושג, כששמע את החדשות על התקיפה הקרקעית על שלוש מכליות נפט.

ה"ניו יורק טיימס" ציטט "חמישה פקידים איראנים ושני חברי משמרות המהפכה" באומרו: "פז'קיאן התקשר בזעם למפקד העליון של משמרות המהפכה סרדאר אחמד והידי וכינה בקול את הפעולה הזו "פזיזות" ודרש הסבר ואחריות".

הדיווח ב"ניו יורק טיימס" מציין: "לפי חמישה פקידים בעלי ידע, ווהידי אמר לנשיא שהוא לא אישר ולא ידע על התקיפה הקרקעית על שלוש מכליות קטאריות. הוא גם אמר שגם המועצה העליונה לביטחון לאומי - מוסד שיש לו תפקיד מפתח הן במלחמה והן במשא ומתן - לא הייתה מודעת לחלוטין.

לפי ה"ניו יורק טיימס" וציטטו גורמים ש"ידעו על הפרטים של הדיונים הללו", כשפז'קיאן ביקש הסבר למי תקף את שלוש הספינות, נאמר לו כי "המפקדים בשטח פעלו באופן עצמאי, בהתאם לפקודה שאישרה להם למקד כל ספינה שהפרה את שליטתה של איראן על מיצר הורמוז בלי לחכות למרכז הורמוז".

כ"אחד מסימני אי ההסכמה", פרסום אמריקאי זה העלה את הנקודה ש"מפקדת משמרות המהפכה של חאתם אל-אנבייה מעולם לא פרסמה הצהרה המקבלת אחריות על המתקפה הקרקעית ב-7 ביולי, בעוד שבתקיפות קודמות ואחרות, פרסום הצהרות כאלה היה נוהג מקובל".

הנרטיב הזה הוא למעשה האישור לאותו נרטיב של "קבוצות שרירותיות" בקנה מידה אחר. מפרשת מקפרלן ועד לרציחות פוליטיות של שרשראות ודיכוי והרג של מבקרים, מתנגדים ומתנגדים, דיברו פעמים רבות על "קבוצה שרירותית" שקיבלה החלטות פוליטיות מרכזיות ללא ידיעת חלק אחר בממשלה; החלטות שלעתים לקחו את הרפובליקה של סלאמי לקצה התהום. עם זאת, באף אחד מהמקרים הללו לא הייתה בעיה תקיפה קרקעית צבאית נגד מדינה אחרת.

עם זאת, באיזו מידה מקובל שההבדלים בתוך ממשלת רפובליקת הסלאמי הגיעו לרמה כזו שקבוצה פתחה במתקפה קרקעית על שלוש מכליות נפט קטאריות ללא ידיעת המפקד העליון של משמרות המהפכה ובסיס חטאמאל אנביה.

מוסטפא דנשגר, אנליסט פוליטי המתגורר באמריקה, אומר כי סוגיית ההבדלים בין הפלגים והפעולה השרירותית של קבוצות ברפובליקת הסלאמי היא חסרת תקדים, אך היא התגברה לאחר מותו של עלי חמינאי. הוא אומר לדויטשה וולה: "ההבנה שלי היא שאנחנו עומדים בפני ארכיפלג מפוזר; מוקדי כוח ופלגים שונים שמתחרים זה בזה ווואלי פאקיח שאין לו קיום חיצוני ואין לנו שום דבר ממנו חוץ מכמה קבצי PDF. אנחנו מדברים על רשתות פוליטיות שונות בלי שיש לנו עניין של חיבור או חלק מרכזי אחד כדי להרוס חלק אחר של פעולה כדי להרוס".

📌 קרא את הטקסט המלא של הדו"ח באתר DW Persian.