🔶 משבר ויזה ללימודים; ראש גדוד תלמידים בדרך לגרמניה
דיווח מאת אומיד בריין
הסגירה הזמנית של שגרירות גרמניה בטהרן בעקבות מתיחות אזורית אינה רק הפסקה מנהלית או דיפלומטית; במקום זאת, זוהי נקודת ההתחלה של מעגל של חרדה, אי ודאות ממושכת ולחצים כלכליים כבדים עבור מבקשי אשרת לימודים.
צעירים שנלחמו במשך חודשים ולפעמים שנים על ידי שעברו את האפטחאן כדי ללמוד את השפה ולהתכתב עם אוניברסיטאות כדי לקבל קבלה, מוצאים את עצמם לפתע במבוי סתום. ההשעיה הלא רצויה הזו לא רק דוחה את התוכניות האקדמיות שלהם, אלא גם כובשת את השקט הנפשי, המוטיבציה והסיכויים העתידיים שלהם.
כדי להבין את האתגרים הללו בצורה מדויקת יותר, דויטשהול ישב עם מהסה משיראז ומינה מסננדאז' ובמקביל ביקש את תשובת משרד החוץ הגרמני.
במהלך הפסקת שירותי השגרירות, ימיהם של פונים רבים נקשרו באי ודאות ובלחץ פסיכולוגי חסר תקדים. מחסה, אחד הסטודנטים ששוחחו עם דויטשה וולה משיראז, הגדיר את הביצועים של חברת התיווך של השגרירות כ"רעים" ואמר על אותם ימים מתוחים: "מתוך כל 400 או 500 שיחות שקיבלתי, הם הרימו טלפון אולי רק פעם אחת; וזה רק כדי לומר שהם בורים לחלוטין".
חוסר הוודאות השוחק הזה נקשר עד מהרה למשבר הכלכלי. הזינוק בשער האירו מ-150 ל-250 אלף טומאן הביא את העלות המשוערת של הגירה חינוכית ל-4 מיליארד טומאן מדהים; נתון שאין לו פרופורציה לכוחה הכלכלי של המשפחה.
מהסה מסבירה כי משקלו של הנטל הזה כל כך גדול, שאביה בן ה-70 מבטיח לה לעודד אותה ולהשלים את הגירעון התקציבי: "אם השגרירות תיתן לך זמן, אל תהיה עצוב, אני אמכור את המכונית שלי". מנגד, אמו, שאינה יכולה לשאת את הלחץ הזה, כל הזמן סובלת מכאבי ראש ושואלת אותו בבלבול: "למה החלטת ללכת?"
סיוט ההוצאות לא נגמר כאן. לדבריו, צל המלחמה והחשש מסגירה פתאומית של הגבולות גרמו לו לצאת לטורקיה בחיפזון והרבה מוקדם יותר כדי לא להחמיץ את מבחן השפה. טיול חירום ולא רצוי שעלה לבדו עוד 70 מיליון טומאן.
חרדות וצרות אלו גרמו לחלק מהמועמדים לחשוב על דרכים חלופיות עוד לפני תחילת התהליך.
מינה, מבקשת ויזת סטודנט נוספת מסננדאג', מספרת על כך ל-DW: "גם כשאני חושבת על העיכובים והצרות של השגרירות, לפעמים עולה בדעתי שאני צריכה לעזוב את איראן לגמרי ולנסוע למדינה אחרת; אני אשלם את כל ההוצאות במשך 6-7 חודשים כדי שאוכל לפחות להרגיש בנוח שאוכל להגיש בקשה למדינה שנייה בלי שום דאגה".
מינה, שעדיין נמצאת בשלב ההכנה למבחן השפה, אומרת על הצל הכבד של השם "שגרירות גרמניה" על תוכניותיה: "הדבר הראשון ששומעים באיראן הוא שלשגרירות אין מספיק זמן וזה עלול לקחת שנה וחצי. בכל פעם שקורה משהו באיראן, השגרירות סגורה. אפילו השינוי הפתאומי של חברת תיווך הויזות משבש את התוכניות שלנו ומגביר את החרדה שלנו פי אלף.
בתוך כל החרדות הללו, התנהגותה של האוניברסיטה הגרמנית היא העידוד היחיד עבור מהסה. הוא מסביר שזמן הראיון שלו עולה בקנה אחד עם ליל התקיפה הקרקעית של שבויים באיראן ולשיבוש האינטרנט החמור; אירוע שמאלץ אותו לקחת את עצמו לטהראן בלילה בלחץ רב כדי שיוכל להשתתף במפגש המקוון עם כרטיס הסים של מכר.
למרות המצבים הדלקתיים הללו, הפרופסורים הגרמנים מבטיחים לו שאין מה לדאוג. לא רק שהם מאריכים את מועד ההרשמה שלו עד סוף ספטמבר, אלא שמנהל הקבוצה שולח הודעה מכל הלב: "אלה חדשות נהדרות, נשמח לארח אותך".
📌 קרא את הטקסט המלא של הדו"ח באתר DW Persian.