📸 קריקטורת השבוע:
מותם של אאידה היידרי, המועמד של אבולפזל היידרי, שנהרג ביירוטים בדימה 1404, ודניאל קרימי, אביו של אמיר מוחמד קרימי, עוד אחד מקורבנות מרד דימה, הוא תזכורת לאמת המרה שהדיכוי וההרג של המפגינים אינם מסתיימים בהיותם של המפגינים.
הכדור שמכוון ללב ולמוח של מפגין והחבל שנופל על צווארו, יורה גם במשפחתו וביקיריו ומוביל אותם למוות, להתמוטטות ולאבל בדרך אחרת. כל רצח, כל הוצאה להורג וכל חיים הרוסים מותירים חותם חדש על המשפחה והחברה.
פצועים, שהופך לכעס, שנאה וחוסר שביעות רצון ומועבר לדורות הבאים נצברים יותר מבעבר. אולי אפשר לקרוא את ההיסטוריה של היירוטים של איראן מהפצעים המצטברים הללו. דיכוי אולי יכול להשתיק קול לזמן מה, אבל השנאה והאבל שנותרו מאחור משמיעים קול חזק יותר בכל פעם.
זה הבסיס לקריקטורת השבוע של מאנה ניסטאני עבור דויטשה וולה פרסית.