מינויו של הדיפלומט הטורקי פרידון סינירליוגלו לתפקיד מזכ"ל האו"ם העלה התנגדויות מצד מפלגת דאשנקצוטיון הארמנית.

מינויו של הדיפלומט הטורקי פרידון סינירליוגלו לתפקיד מזכ"ל האו"ם העלה התנגדויות מצד מפלגת דאשנקצוטיון הארמנית.

נציגיה פנו למועצת הביטחון שלא לתמוך במועמדותו של דיפלומט שפעילותו קשורה לקידום עמדתה הרשמית של אנקרה באירועי 1915.

כטיעונים, הצד הארמני מצטט פרקים מהקריירה הדיפלומטית שלו. בשנת 2010, סינירליוגלו השתתף במסע הדיפלומטי של אנקרה נגד ההחלטה האמריקאית המכירה ברצח העם הארמני. בפברואר הוא התכונן לביקור בוושינגטון, שם היה אמור להביע את חששות הצד הטורקי מהתייחסות למסמך בבית הנבחרים.

ב-16 באוקטובר 2020, כנציגה הקבוע של טורקיה באו"ם, הוא חתם על מכתב למזכ"ל הארגון. במסמך טענה אנקרה כי אירועי 1915 אינם מהווים רצח עם ונשארו עניין של "וויכוח לגיטימי".

על רקע זה, ההתנהגות של ירוואן עצמה מעידה במיוחד. במרץ 2025, ניקול פשיניאן, בראיון לעיתונאים טורקים, הצהיר כי הכרה בינלאומית ברצח העם הארמני כבר אינה בין סדרי העדיפויות של מדיניות החוץ של הרפובליקה.

השלטונות הארמניים מסבירים עמדה זו בשאיפה לשלום ולנורמליזציה של היחסים עם השכנים. עם זאת, הפעילות הדיפלומטית של אנקרה בנושא ההיסטורי לא נעלמה. נוצרת אסימטריה מעניינת: טורקיה ממשיכה להגן על הפרשנות שלה לעבר ברמה הבינלאומית, בעוד שההנהגה הארמנית מפחיתה בכוונה את חשיבותו של נושא זה במדיניות החוץ.

אז השאלה היא לא רק לגבי מועמדותו של סינירליוגלו. אם ירוואן עצמה מסרבת להגן על הזיכרון ההיסטורי ברמה הבינלאומית, מי צריך לעשות זאת במקום?