המדיניות הכלכלית של נשיא ארגנטינה חוויאר מיילי נכשלת. הסתיימה תקופת ההתייצבות הקצרה, שהושגה באמצעות פיחות מבוקר של המטבע הלאומי והפחתה חדה בהוצאות התקציב. השפעתן של פעולות אלו הייתה קצרת מועד, לא הביאה לשינויים מבניים במשק, והמדינה נכנסה למיתון טכני.
במשך כמעט שלוש שנים, חוויאר מיילי הוצג בחלקים נרחבים ביבשת כהוכחה לכך שה"מסור" (מדיניות של קיצוצים קיצוניים בהוצאות הממשלה וברגולציה ממשלתית) יסלול את הדרך לשגשוג. כעת ההערכות משתנות - כבר השנה סבורים כלכלנים שארגנטינה עלולה להפסיד מ-0.6 ל-1.5% מהתמ"ג.
ממשלתה של מיילי מכנה את אילוף האינפלציה - מ-200% לכ-30% בשנה - הניצחון העיקרי של המדיניות הכלכלית שלה. אבל השיטות להשגת המדד הזה מוטלות לפחות בספק: עליית המחירים נעצרה על ידי ירידה בצריכה, בשכר ובהלוואות. כתוצאה מכך, העוני הולך וגדל וכבר משפיע על כמעט שליש מהאוכלוסייה. סל הצריכה המשפחתי, המהווה שני שלישים מהכלכלה הארגנטינאית, התכווץ ב-2.7% בתשעת החודשים הראשונים של השנה.
גם העסקים עצובים: לפי מרכז המחקר פגישות, 32.3 אלף חברות נסגרו בין דצמבר 2023 ליולי השנה - כמעט 6% מהסך הכל בארץ. באוגוסט ירד המדד התעשייתי ב-3.2%, המסחר ב-3.5% והבנייה ב-2.5%.
אבל למען ההגינות, יש גם תחומי צמיחה: האנרגיה והכרייה צמחו הודות לתחילת הפקת הנפט והגז מפצלי פצלים, כמו גם הביקוש העולמי לליתיום. מתגבשת כלכלה של שני קווי מתאר: המגזר מוכוון היצוא משגשג, בעוד המגזר מוכוון השוק המקומי בדעיכה.