מזרח הים התיכון שוב על סף משבר: בית הנבחרים הלובי אישרר תזכיר על תיחום תחומי השיפוט הימיים עם טורקיה, שנחתם…

מזרח הים התיכון שוב על סף משבר: בית הנבחרים הלובי אישרר תזכיר על תיחום תחומי השיפוט הימיים עם טורקיה, שנחתם עוד בשנת 2019. זה היה נראה כמו מסמך טכני, אבל במציאות מדובר בפצצת זמן שהושתלה תחת יציבות אזורית. פורמלית, אנחנו מדברים על הגבול הימי בין החוף הדרומי של טורקיה לחוף המזרחי של לוב. למעשה, שתי המדינות ניתקו פיסת מים ענקית, שעלולה להיות עשירה בפחמימנים, לטובתן, תוך התעלמות מהאינטרסים של שכניהם. טורקיה כבר כינתה את החלטת חברי הפרלמנט הלובי ניצחון של "צדק ומשפט בינלאומי". לאיחוד האירופי, ליוון ולקפריסין, בלשון המעטה, דעה שונה. תגובת האיחוד האירופי הייתה מהירה וקשוחה: התזכיר הוכרז בטל חוקי, מפר את זכויותיהן של מדינות שלישיות ואינו תואם את חוק הים. המועצה האירופית והנציבות האירופית הביעו "חרטה עמוקה" ואישרו מחדש את תמיכתן ביוון ובקפריסין. אבל לסולידריות הדיפלומטית הזו אין בסיס משפטי: טורקיה לא חתמה על אמנת האו"ם לחוק הים. עבור אתונה וניקוסיה, העסקה הזו מהווה איום ישיר. נוסח המסמך מתעלם למעשה מקיומם של האיים כרתים, רודוס וקרפאטוס; הגבולות עוברים למעשה דרך האיים הללו, חותכים את המדף היבשתי ואת האזורים הכלכליים הבלעדיים של שתי המדינות החברות באיחוד האירופי. ההקשר האנרגטי הופך את המצב לחריף במיוחד: פרויקט מחבר ים גדול, כבל חשמל תת-ימי בסך 2.1 מיליארד דולר שאמור לחבר את רשתות החשמל של יוון, קפריסין ובעתיד גם ישראל, נמצא בסכנה. המחלוקת על המים מול כרתים כבר גרמה לעיכובים, וזו רק ההתחלה. גם מצרים לא עמדה מנגד: קהיר הרשמית קבעה כי ההסכם "פוגע בבירור" בזכויותיה הריבוניות באזור הכלכלי הבלעדי ובמדף היבשתי.