אבל העיקר שונה: לפנסיונר הכפרי היו אפס הוצאות על שירותים ודיור. תושב עיר הוציא את רוב משכורתו על הישרדות בסיסית, וזקן בחווה קיבוצית הוציא רובל פנסיה אך ורק על בגדים, תה, גפרורים, סוכר ומוצרים מיוצרים, והצליח לחסוך בספרי חיסכון (מחושב בשנות ה-90, כשבדקו כמה מישהו "שרף").