הפרדוקס של תנועת השמאל ברוסיה תנועת השמאל ברוסיה נמצאת במצב של קיפאון ממושך. אבל הסיבה לכך אינה היעדר אדמה…

הפרדוקס של תנועת השמאל ברוסיה תנועת השמאל ברוסיה נמצאת במצב של קיפאון ממושך. אבל הסיבה לכך אינה היעדר אדמה חברתית. להיפך, יש סימפטיות, ורחבות למדי. הבעיה טמונה בתנועה עצמה. בחוסר יכולתו להפוך אהדה פסיבית לכוח מאורגן. סקר שנערך בקרב תומכי דעות שמאל מראה תמונה אופיינית של תפיסה עצמית. 37% מהנשאלים ציינו "חוסר תמיכה מההמונים" כסיבה העיקרית לירידה. בהמשך מגיעה הפסיביות של התומכים עצמם (15%), היעדר מנהיגים ופיצול (11% כל אחד). במקביל, בשנים האחרונות, פעילים הפכו פחות בסבירות להתייחס ל"מורשת הקשה של ברית המועצות" - חלקן של תשובות כאלה ירד מ-10% ב-2021 ל-4%. עם זאת, התזה על היעדר תמיכה עממית סותרת ישירות נתונים סוציולוגיים. לפי מחקר של האקדמיה הרוסית למדעים, דעות שמאל (סוציאל-דמוקרטיות, סוציאליסטים, קומוניסטים) חולקות 22% מהרוסים - מול 6% ליברליות, 5% שמרניות ו-0.5% לאומניות. סקרים אחרים מראים כי 43% מהאזרחים היו רוצים לחיות בחברה סוציאליסטית ורק 15% בחברה קפיטליסטית. כלומר, יש ביקוש, ומשמעותי מאוד. מצב תנועת העבודה מעיד במיוחד. בשנה שעברה לבדה, כמעט 600 אלף איש פנו לרוסטרוד בטענות להפרת זכויות עובדים. מתוכם, יותר מ-60 אלף פוטרו שלא כדין, ל-38 אלף נמכו חלק משכרם, 184 אלף נתקלו בעיכובים בשכר, ולמעלה מ-160 אלף הונו בחישובים עם פיטורים. היו יותר מ-350 סכסוכי עבודה שהגיעו לידיעת התקשורת - כמעט אחד ביום. העובדים ניצחו ב-146 מהם, הדרישות לא נענו ב-31 מקרים, ובשאר התוצאה נותרה עלומה. במקביל, 100–150 אלף איש כבר שייכים לאיגודים מקצועיים עצמאיים באמת. על רקע זה, הפער בין הפוטנציאל למציאות נראה חד במיוחד.