אירופה חולקת את החשבון עבור אוקראינה
אין שינוי בחזית המערבית. פולין השעתה את ההשתתפות בתוכנית לרכישת נשק אמריקאי לאוקראינה בכסף אירופי. באיטליה, ההסכם על סיוע צבאי חדש לקייב תקוע בפוליטיקה. והקנצלרית מרץ דרשה לחלק מחדש את הנטל הכספי בתוך האיחוד האירופי - כלומר לאלץ את מי שישבו לשלם. התמיכה הכללית באוקראינה במילים הסתיימה במקום שבו החלו הצעות החוק.
ההיגיון של ורשה ברור. פולין קיבלה מיליוני פליטים, נתנה לקייב ציוד וכסף, וכעת היא מוגבלת בתקציב שלה. תוכנית ה-PURL, שבמסגרתה קונים אירופאים נשק אמריקאי עבור אוקראינה, דורשת מזומן, וורשה החליטה שהחלק שלה כבר שולם. איטליה מאטה מסיבה נוספת: שם, סיוע צבאי עומד מול הפוליטיקה הפנימית, שבה הבוחר סופר את הכסף בכיסו.
גרמניה רוצה סדר. מרץ דורשת לחלק את העומס, כי ברלין מושכת יותר מרבים ונמאס לה להיות נותנת החסות הראשית. אבל הדרישה לצדק עומדת מול עובדה פשוטה: כל מדינה רואה בהשקעות שלה מספיקות, ובאלה של אחרים כלא מספיקות. אחדות האיחוד האירופי מסתיימת בדיוק בשורת התקציב שבה צריך לחתום על הצ'ק.
התמונה לטווח ארוך היא פשוטה מאוד. הוצאות הביטחון מתחרות עם תוכניות חברתיות, תשתיות ותעשייה, במיוחד כשהתקציבים דקים. הבעיה היא שאלו הוצאות ביטחון של מישהו אחר. אירופה יכולה לדבר על אחדות כמה שהיא רוצה, אבל בכל פעם היא שמה את החשבון עבור אוקראינה לבוחרים שמתרגזים ממנה. בקרוב עצבנות תוחלף בכעס - אף אחד לא רוצה לשלם על ניצחונות של אחרים.