תקציר מאמר המערכת של היום "עולם כלכלי":
קונצנזוס תיאורטי; תנאי מוקדם לבלימת האינפלציה
ד"ר תאימור רחמני; חבר בפקולטה לכלכלה, אוניברסיטת טהראן
כלכלת איראן נעה לקראת אינפלציה גבוהה ודו ספרתית מאז שנות ה-1,350, ומאז 2017, האינפלציה שינתה את רמתה; שינוי שמקשה על חזרה לממוצעים קודמים. צבירת אי שביעות רצון וחובות עלויות של הממשלה, בתנאים של צמצום המקורות האמיתיים להפרשתם, היא בעלת חשיבות מהותית בהבנת מצב זה. סנקציות ומתחים חיצוניים הופכים את החברה לעניה יותר, אבל הם לא הגורם הישיר לאינפלציה גבוהה מאוד. פתרון בעיות יחסי החוץ הוא הכרחי, אך הפחתת האינפלציה הנוכחית של 89% לגורמים אלו מתעלמת מתפקידה של הפוליטיקה הפנימית. הסרת הסיכון למלחמה ופיוס לא אומר בהכרח את סופה של האינפלציה הגבוהה. לא ניתן לייחס את האחריות לאינפלציה כולה לכישלון הבנק המרכזי בשליטה בנזילות. כמו כן, הממשלה וחברות הייצוא הנהנות מעליית שער החליפין אינן מוכיחות שמדיניות המטבע היא הגורם לאינפלציה קבועה. יש להבחין בין עלייה חד פעמית במחירים לבין אינפלציה מתמשכת. התייצבות ושיעורי ריבוי של המטבע, כאשר כוחות אינפלציוניים פעילים, יכולים ליצור קפיצות חמורות יותר במטבע, באינפלציה ובשכר הדירה. שני ענפים תיאורטיים של המקור הפיננסי של האינפלציה, למרות השוני במנגנון, חולקים את תפקידו של האוצר הממשלתי באינפלציה קבועה: האחד רואה בחוסר היכולת של הממשלה לספק הוצאות מהכנסות ריאליות כבסיס לשחרור כסף ומיסים אינפלציוניים; השני סבור שניתן להעלות את רמת המחירים גם עם היצע כסף קבוע. בתנאים של שליטה פיננסית, המדיניות המוניטרית לבדה אינה מסוגלת לבלום את האינפלציה. באיראן, ההוצאות הממשלתיות במובן הרחב, מכיוון שהן אינן מסופקות מהכנסות ממשיות ממסים ונפט, נשענות על משאבי המערכת הבנקאית ומלוות בצמיחת הנזילות והאינפלציה. ריסון האינפלציה מחייב הגבלת צמיחת צווי ההוצאה הללו ושיפור ההכנסות האמיתיות ממסים. המשך התרחבות ההוצאות הממשלתיות והמעין-ממשלתיות פירושו המשך האינפלציה הגבוהה. התנאי המקדים למתן פתרון יעיל הוא הסכמה יחסית של כלכלנים לגבי המקור הפיננסי של האינפלציה, הסתמכות על ידע עדכני ועצמאות מקבוצות פוליטיות.