מלכודת "פוליטיקה כוחנית" או צ'ק ריק חתימה להתערבות מוחמד חוסיין באגי הממשל השני של דונלד טראמפ הציג את מדיניות החוץ שלו המבוססת על מושג שנקרא "ריאליזם גמיש"; גישה המדגישה כוח צבאי, אינטרסים לאומיים והפחתת התלות בחוקים ובמוסדות בינלאומיים. הצהרות של בכירי הבית הלבן ופעולות כמו התקיפה על ונצואלה ומעצרו של ניקולס מדורו הם סימנים לדעה זו. הריאליזם ביחסים בינלאומיים מבוסס על ההנחה שכוח ואינטרסים לאומיים ממלאים את התפקיד העיקרי בפוליטיקה העולמית. עם זאת, המבקרים אומרים שלממשל טראמפ יש הבנה צרה של אסכולה זו ומשתמש בה כדי להצדיק התערבות והרחבת ההשפעה האמריקאית. למעשה, הריאליזם מדגיש את ההכרה בגבולות ובצורך של ריסון עצמי ולא את הרישיון להשתמש בכוח בלתי מוגבל. חוקרים מאמינים שמדיניותו של טראמפ, מאיום לכבוש שטחים והחלשת בעלי ברית ועד לשימוש בכוח צבאי, רחוקה מהעקרונות המסורתיים של ריאליזם. יש הרואים בגישה זו לא ריאליזם, אלא "פוליטיקת כוח"; גישה שבה כוח הופך למטרה עצמאית והצגת דומיננטיות תופסת את מקומם של חישובים אסטרטגיים. המנטליות הזו אפילו התפשטה לפוליטיקה הפנימית האמריקאית; כאשר השימוש בכוחות מזוינים, לחץ על אוניברסיטאות ותקשורת והתמודדות עם האופוזיציה נחשבים סימנים להרחבת תפיסת הביטחון והמלחמה לזירה הפנימית. פרטי הדוח באתר הכלכלה העולמית הערוץ