תקציר של מאמר המערכת של היום ב"עולם הכלכלה":
פרס נובל לכלכלה 2026 וכלכלת איראן
ד"ר עבאס מלקי, פרופסור למדיניות אנרגיה באוניברסיטת שריף לטכנולוגיה
מוחמד ג'וואד רוסתמי, בוגר מדיניות כלכלית ופיננסית באוניברסיטת קורנל
הענקת פרס נובל לכלכלה לשנת 2026 למייקל וודפורד ורוברט הול סיפקה הזדמנות לסקור את סוגיות המדיניות המוניטרית באיראן. המחקר של הול מתמקד בהתנהגות צריכה של משקי בית, החלקת צריכה והשפעת הציפיות להכנסה עתידית, בעוד וודפורד מדגיש את דביקות המחירים, הקשר בין מיקרו למקרו-כלכלה, ואת חשיבות ניהול הציפיות ותקשורת הבנקים המרכזיים. עם זאת, יישום מודלים של שיווי משקל כללי בכלכלה האיראנית מתמודד עם אתגרים מבניים, כולל הנחת "משק בית ייצוגי", המתעלמת מהאי-שוויון בחלוקת העלויות וההטבות בין עובדים בשכר, חייבים ובעלי נכסים. ניתוחים מראים כי מתן עדיפות ליציבות מחירים, ללא קשר לצמיחה ולתעסוקה, אינו רק בחירה טכנית, אלא קשור לכלכלה פוליטית. מצד שני, מדיניות מוניטרית אינה פועלת ללא "התחייבות תקפה", ובכלכלה המתמודדת עם גירעון תקציבי, פיחות המטבע הלאומי ולחצי מטבע, ההכרזה על הידוק מוניטרי בלבד אינה מפחיתה את ציפיות האינפלציה, משום שההתנהגות הפיסקלית של הממשלה והרקע ההיסטורי של חוסר יציבות פגעו באמון הפעילים הכלכליים. היווצרות ציפיות עתידיות תלויה בארבעה גורמים: אמון במקבלי החלטות, סיקור תקשורתי, ניסיון היסטורי ואי-שוויון מידע, ומשפחות וחברות מבצעים רכישות מונעות ומעלים עלויות בתגובה לתנודות המטבע. כמו כן, מדיניות מוניטרית ופיסקלית הן שני אגפים המחוברים זה לזה: שליטה בת-קיימא באינפלציה דורשת רפורמה בהוצאות, תיקון גירעון תקציבי, סובסידיות ותמיכה ממוקדת לקבוצות פגיעות. מושג "שיעור הריבית הטבעי" מתמודד גם עם אי-ודאות ושגיאות הערכה עקב שינויים מבניים, סנקציות וזעזועים בהיצע, והסתמכות עליו עלולה להוביל למדיניות לא מתאימה. לבסוף, העצמאות והשקיפות של תקשורת הבנק המרכזי חייבות להיות מלווים באחריות דמוקרטית, איזון בין מטרות מוניטריות למשתנים אמיתיים כמו השקעות ותעסוקה, והבנה של מציאות המטבע והכנסות הנפט של המדינה.