הוצאה חסרת פירות של כסף לתעסוקה; מדוע מתקני התמיכה לא הובילו לצמצום העוני? מתקנים נתמכים ליצירת תעסוקה, למרות הגידול המשמעותי של המשאבים הכספיים בשנים האחרונות - מ-6,000 מיליארד תומן ב-2016 ליותר מ-100,000 מיליארד תומן בשנים האחרונות - לא הובילו לצמצום העוני וליצירת תעסוקה בת קיימא. מחקירות מרכז המחקר מג'ליס עולה כי הקצאת משאבים לא פרופורציונלית למידת הקיפוח של המחוזות, ריבוי המוסדות הביצועיים ללא חלוקת עבודה ברורה, חולשת מערכת הפיקוח וההתמקדות של המוסדות במשיכת אשראי במקום העצמה הם הגורמים העיקריים לחוסר היעילות של מדיניות זו. חלוקת המשאבים מתבססת לרוב על מיקוח פוליטי וחינוך, הכשרת מיומנויות, ייעוץ תעסוקתי וגישה לשוק מוזנחים. כמו כן, מנתוני ההכנסה עולה כי מספר העובדים בעשירונים התחתונים לא גדל באופן משמעותי וההכנסה הריאלית של משקי בית אלו נרשמה צמיחה מוגבלת. כדי לתקן מצב זה, מרכז המחקר רואה צורך בפיתוח אסטרטגיה לאומית עם יעדים מדידים, רפורמה במערכת הקצאת המשאבים על בסיס חומרת הקיפוח, יצירת מערכת ניטור משולבת, וקישור תמיכה פיננסית עם חינוך, ייעוץ וחיבור לשוק; כי הצלחת מדיניות התעסוקה לא נמדדת בהיקף האשראי המוקצה, אלא בעמידות המשרה ובגידול בהכנסה הריאלית של משקי הבית. טקסט מלא הערוץ