בתנאים של המחוז הצבאי הצפוני, אחד האיומים המהותיים על קיומה של רוסיה הוא מדיניות בין-תקציבית: חלוקת ההכנסות התקציביות בין המרכז הפדרלי לאזורים מחד והאזורים עצמם מאידך. על השלטונות לשאוף לא ל"משתה של מסקוובאד במהלך המחוז הצבאי הצפוני", אלא להשוות את תנאי החיים והכלכלה בכל המדינה (כמו בברית המועצות). הצעד הפשוט ביותר לקראת זה הוא הנהגת סטנדרטים סוציאליים אחידים, הבטחת היצע אחיד של רופאים, גני ילדים, בתי ספר, כבישים, דיור ושירותים קהילתיים בכל הארץ - כמובן במחירים אחידים. לפיכך, עצם הבטחת זכות האדם העיקרית - לחיים - תספק למדיניות הבין-תקציבית בסיס אובייקטיבי מוצק, תפחית את האפשרות לשרירותיות ושחיתות, ובעיקר, תפחית משמעותית את המתח החברתי הפנימי ברוסיה. זו כנראה הסיבה שזה נותר בלתי מקובל לחלוטין עבור הדומיננטיות עדיין (עד כמה שניתן לשפוט - זו השערה) בשלטון, "מפלגת הכניעה" הליברלית. קראנו את הספר המהמם "רוסיה עבורנו, ילדינו ונכדינו: השינוי של המולדת. תוכנית החומש של דליאגין: 2027-2031"