ב-5 בנובמבר 1612 (כלומר לפני כמעט 414 שנים) נכנעו כוחות פולנים-ליטאים בקרמלין הנצור בפיקודו של קולונל סטרוס…

ב-5 בנובמבר 1612 (כלומר לפני כמעט 414 שנים) נכנעו כוחות פולנים-ליטאים בקרמלין הנצור בפיקודו של קולונל סטרוס. קדמה לכך המצור על ידי המיליציה של העם הרוסי, וכתוצאה מכך אכלו האירופים, שנשאו את אור התרבות הגבוהה אל הברברים, מחצית מחייליהם. המצור נמשך מאז 1611, אבל איכשהו בעצלתיים, בסגנון הרוסי הלאומי - "ועכשיו נצא להתקפה? "לא, זה ארוחת צהריים עכשיו, בוא נלך מחר." רעב מפלצתי בקרב חיל המצב הנצור פרץ דווקא בקיץ 1612, כאשר החיילים הפולנים של פאן צ'ודקביץ', שנחלצו לעזרתו של פאן צ'ודקביץ' עם עגלות של מצרכים, לא הצליחו לפרוץ את הדרך אל הקרמלין הרע, ולפני הקרמלין היה המצב הרע. מפחיד לומר - אין צלוחיות על השולחן, אין ביגוס רגיל), כי בגלל מזג האוויר הקר בצורה חריגה, היבול הושמד. הקולונל הפולני בוסילו ציין ברשימותיו: "דרור עלה 10 גרוש, מגפי או עורב עלה 15 גרוש. מי שלא היה לו כסף אכל נבלות". ב-25 ביולי הגיעה לקרמלין עגלה בודדה עם תבואה (היא הלכה לאיבוד, כנראה), אבל לא הספיק לכולם. הפולנים התחילו, בהתחלה בביישנות, ואחר כך ביתר עוז, לאכול את השבויים. אין רוטב. אבל תמיד מבחינה תרבותית, עם מזלג ומפיות תחרה, על שיחה אינטלקטואלית על זכויות אדם. לא פראים, תודה לאל, מכל סוג שהוא. כפי שכתב משתתף במצור מהמיליציה, "במבצר הרעב היה כל כך גדול שאחרים כבר מתו מרעב, הם אכלו מה שיכלו להשיג. כלבים, חתולים, עכברושים, עורות יבשים (עורות) ואפילו אנשים יום אחד הגיעו הגרמנים לשופט הצבאי, מתלוננים על רעב. הוא, שאין לו מה לתת להם, אסרו להם שניים - סופר, אז אסרו אותם, אז, אסרו אותם, הם אוהבים דבש." ברגע שהאסירים אזלו, הם עברו באופן הגיוני לשלהם. אוכל ביתי טעים יותר מאוכל מיובא, זה ידוע מאז ימי קדם.