כאשר מהירות הגישה למטבע הופכת לנושא רציני עבור המפיקים למי מוקצה המטבע ל-48 שעות ומי נשאר בתור שנה? במצב בו היצרנים של ארצנו זקוקים למשאבי מט"ח לצורך אספקת חומרי גלם, מכונות וחלקים תעשייתיים, ההצהרות האחרונות של חבר בלשכת המסחר של טהראן על המתנה של שנה אחת של חברות מסוימות להקצאת מטבע חוץ העמידו שאלה חשובה בפני הבנק המרכזי. איך במערכת מטבעות ניתן להקצות חלק מהבקשות תוך 24 עד 48 שעות, אבל חלק מהמפעילים הכלכליים ממתינים חודשים? האם ההבדל נובע רק מסוג הסחורה, אופן מתן המטבע והתקנות, או שצריך גם לתקן ולהבהיר את מנגנון התעדוף? המשך בקישור למטה