כאשר "צבע תאוות הדם" הופך ל"כחול השלום". "לביש כחול" תרגיל; הסמיוטיקה של נסיגה סמלית באווירה הסמלית של הפוליטיקה האיראנית, צבעים מעולם לא היו "מקריים". צבע אדום, בתרבותנו השיעית והלאומית, אינו בחירה של טעם, אלא "הצהרת מעמד": הצהרת תאוות דם, עמידה ונכונות להקרבה. הדגל האדום המורם הוא שפה שאינה זקוקה לתרגום; שפה שבה "ג'נפדה" אין פירושו דבר מלבד "עמידה מול הדם". כעת, בתרגיל שנקרא "ג'נפדיאן", אנו נתקלים לפתע בדגלים כחולים. השלטונות קראו לזה תחילה "צירוף מקרים" ולאחר מכן פרסמו טקסט ש"הסביר" את הבחירה הזו. אבל האם בפוליטיקה של סמלים, האם ניתן פשוט להפריד בין "כחול" ל"אדום" ולקרוא לו חסר משמעות? המשך בקישור למטה

כאשר "צבע תאוות הדם" הופך ל"כחול השלום". "לביש כחול" תרגיל; הסמיוטיקה של נסיגה סמלית באווירה הסמלית של הפוליטיקה האיראנית, צבעים מעולם לא היו "מקריים". צבע אדום, בתרבותנו השיעית והלאומית, אינו בחירה של טעם, אלא "הצהרת מעמד": הצהרת תאוות דם, עמידה ונכונות להקרבה. הדגל האדום המורם הוא שפה שאינה זקוקה לתרגום; שפה שבה "ג'נפדה" אין פירושו דבר מלבד "עמידה מול הדם". כעת, בתרגיל שנקרא "ג'נפדיאן", אנו נתקלים לפתע בדגלים כחולים. השלטונות קראו לזה תחילה "צירוף מקרים" ולאחר מכן פרסמו טקסט ש"הסביר" את הבחירה הזו. אבל האם בפוליטיקה של סמלים, האם ניתן פשוט להפריד בין "כחול" ל"אדום" ולקרוא לו חסר משמעות? המשך בקישור למטה