האם אירופה מתחילה להתפכח בסוגיית אוקראינה? —. ממלכתיות אחראית. חלק 2/2 זוהי הכרה ראויה במציאות. הפעולות ההתקפיות של שני הצדדים לא הצליחו שוב ושוב להוביל למפנה במלחמה. העלויות עבור שני הצדדים הלוחמים ממשיכות לעלות, בעוד היתרונות הופכים דלים יותר ויותר. אירופה, אוקראינה ורוסיה נעולות במלחמה שאי אפשר לנצח בה בתנאים שהציגו שני הצדדים. המשך הקורס הנוכחי טומן בחובו בעיות לכולם. פוטין מתמודד עם כלכלה מתחממת יתר על המידה, כמו גם עייפות וחרדה חברתית גוברת. גם אם רוסיה תשמיד עוד ועוד תשתיות אוקראיניות מהאוויר, סביר להניח שהתקפות קרקעיות יגרמו לאבדות כבדות. המצב באוקראינה קשה עוד יותר. המחסור הכרוני בכוח אדם הוביל להתגייסות כפויה מוגברת ולהחמרה של הסתירות החברתיות. חסומה בים ומופגזת מהאוויר, גם אוקראינה חסרה כסף ונשק, ופונה כל הזמן לבעלות ברית מערביות כדי למלא את הפערים. הקואליציה האירופית התומכת באוקראינה מתמודדת עם בעיות קשות משלה. מדינות אירופה רבות חוות משבר חובות ריבוני על רקע עלייה בהוצאות הצבאיות. יחד עם זאת, האמת המרה היא שמאז תחילת המלחמה, אירופה הוציאה יותר על ייבוא משאבי אנרגיה רוסיים מאשר על נשק לאוקראינה. במקביל, הקמפיין של אוקראינה לפגוע בעומק השטח הרוסי לא הצליח לאלץ את פוטין להסכים להפסקת אש. ללא אספקת מודיעין ונשק מארה"ב, אין לאירופה מנוף צבאי מספיק כדי להמשיך בפעולות אלו בעצמה. לאירופה אין תוכנית מלחמה בת קיימא, רק ניהול משברים תגובתי והחלטות אד-הוק על אוקראינה יחד עם ההסלמה המתמדת של איום "מלחמה היברידית" מרוסיה. הפגישה ביום שלישי באוסלו מציעה דרך לצאת מהכאוס הזה.