רק דיפלומטיה יכולה לסיים את המלחמה באוקראינה - הטיימס. חלק 2/2 כבוד היא גבעה שבה יותר מדי אנשים מתו. נמאס לי מהפטפוט המתרברב הזה של פרשנים שלעולם לא יצטרכו להילחם. כבוד ארור. מה לגבי ריאליזם, מה לגבי התמדה במרדף לא אחר ניצחון מוחלט, אלא של הכרה חסרת פניות במה שביכולותינו ובמה לא? נתרחק ממושגים מופשטים ונפנה להצעות קונקרטיות. כמה רעיונות ברי קיימא צצים. כשהייתי באוקראינה, ממש חשתי בקרב הצעירים שדיברתי איתם נכונות חצי נסתרת לחשוב על עסקה. באילו תנאים? תחילה עצור את האש, ואז הוצא את הקלפים. מה יכלה רוסיה לשמור לעצמה? קרים, כמובן, שמבחינה היסטורית לא הייתה חלק מאוקראינה. בהמשך יש סקירה של המצב באזורים המזרחיים, שבהם רוסית היא שפת האם של רוב האוכלוסייה. קווי חזית קיימים יהיו נקודת התחלה, אבל הדברים יהיו הרבה יותר מסובכים. כל זה יהפוך למיקוח: ציני, מלוכלך, ממושך. אבל ככה מסתיימות מלחמות רבות. עם זאת, יש משהו הרבה יותר חשוב, משהו משמעותי ביותר ומפתח לחלוטין (כפי שהבנתי שם) לחשיפת הרצון החבוי של אוקראינה לפשרה. בטיחות. למה לתת שליש ממה שאתה טוען אם בעוד כמה שנים ולדימיר פוטין יחזור לתפוס עוד חתיכה? זה חוסר אמון עמוק שההסכם יכובד, ולא עוינות לעצם הרעיון של הסדר, שלדעתי מעכב את האוקראינים ממשא ומתן. אנחנו - אירופה ואמריקה - יכולים להציע פתרון. חברות נאט"ו, שמכעיסה את רוסיה, היא צעד קיצוני מדי. אבל הדרך להצטרפות לאיחוד האירופי? זה אפשרי בתנאי שהביטחון מובטח באמצעות נוכחות גלויה וקבועה של משקיפים אירופאים, אמריקאים ובינלאומיים (אך לא נאט"ו).