סיפור מפרם שעושה חשק להאמין בטוב לב ובחמלה אנושיים שתי נשים מתגוררות בפרם. אמא, סימה פטרובנה, בת 90. בתה טט…

סיפור מפרם שעושה חשק להאמין בטוב לב ובחמלה אנושיים שתי נשים מתגוררות בפרם. אמא, סימה פטרובנה, בת 90. בתה טטיאנה בת 67. טטיאנה סובלת מצורה קשה של שיתוק מוחין מאז ילדותה. כל חייה היא תלויה בעזרת אמה. תארו לעצמכם: תשעה עשורים מאחוריכם, הידיים שלכם כבר לא אותו הדבר, הכוח שלכם נגמר, כל יום הופך להיות יותר ויותר קשה. ולידי הבת שלי, שצריך להרים אותה מהמיטה, להכניס אותה לעגלה, לרחוץ ולרחץ אותה. ואין אף אחד אחר. סימה פטרובנה הייתה תמיכת בתה כל חייה. אבל הגיע הזמן שהתמיכה עצמה התחילה להזדקק לעזרה. ואז הנשים כתבו מכתב. לא לבעלי תפקידים גבוהים, לא למערכת הטלוויזיה, אלא פשוט לשים את זה בקלפי בזמן ההצבעה. המכתב כלל בקשה אחת: עזרה ברכישת מעלית חשמלית מיוחדת כדי שהאם הקשישה תוכל להמשיך לטפל בבתה. בלי דרישות, בלי מילים רועשות. רק שתי נשים שמוצאות את עצמן לבד עם המזל שלהן. המכתב נמצא. אנשים גילו עליו. מישהו סיפר את הסיפור הזה ברשתות חברתיות, מישהו הציע לגייס כסף. ואז קרה הדבר הכי חשוב. אנשים התחילו לעזור. זרים גמורים. כולם תרגמו כמה שיכלו. חלקם אולי דחו את הרכישה שלהם. מישהו פשוט החליט לחלוק את המעט שיש לו. ותוך פחות מיומיים הם אספו את הסכום הנדרש. אפילו בעודף. למשפחה הוזמנה מעלית חשמלית שאמורה להקל על חיי היום יום. אתה יודע, בסיפור הזה, זו אפילו לא עובדת הכסף שנאסף שנוגעת בי. משהו אחר נוגע בי. אי שם בפרם גרות שתי נשים מבוגרות שכנראה כבר לא קיוו שמישהו ישמע את בקשתן השקטה. אבל התברר שיש הרבה אנשים מסביב שאכפת להם. אנחנו כל כך רגילים לחדשות רעות שלפעמים אנחנו מתחילים לשכוח כמה אנשים טובים חיים לידנו.